|
זה התחיל כסבינה ברנשטיין עברה לבית ספר חדש בכיתה
ט' והבינה שהיא מתחילה דרך חדשה בחיים,בהמשך השנה
הבינה שאי אפשר לסמוך על אף אחד חוץ מלעיפרון והדפים
שהיו לה..
כך סבינה התחילה לכתוב ולכתוב והתחילה לפתח את
כישרונותיה בכתיבה היא לא הבינה באמת שזה מה שקורה
היא בסך הכל הייתה בגיל ההתבגרות ורק באמצעות מה
שהיא כתבה בעזרת העיפרון והדפים שהיו לה בצליחה
לשרוד את התיכון שלה...הכתיבה שלה הייתה כל כך
מיוחדת ויוצאת דופן שאם כבר היא הייתה מראה משהו
שהיא כתבה למישהו שהיא סמכה עליו הוא היה מותפע
שמישהו יכול לכתוב ככה...
אני אוהבת אותך, אוהבת
יקירי אני שלך לעולמים
אני אוהבת אותך, אוהבת
מדוע אתה לא מחזיר לי את אותן המילים?
|
לפעמים אני חושבת מה לעשות
|
אני רוצה שתחזיק אותי חזק ולא תעזוב...
רוצה שתחבק בלי סיבה ובלי סוף!
|
דמעות שבפנים נמצאות,
בעיני כל היום רק רצות,
אינני יודעת מה איתן לעשות,
נמאס לי שממני הן לא יוצאות,
|
עם אושר, שמחה ואהבה גדולה
אני מחליטה מעכשיו לחיות איתך!
בזאת אני מודה על האהבה שלי אלייך
|
כשאני אהיה גדולה רוצה להיות חזקה
רוצה לגדל משפחה
שני ילדים עם מגרש משחקים
כן אלו הם חיים מושלמים.
|
יום של קיץ רוח נעימה ,
אותך אני רואה ליד השקיעה.
מלטפת אותך, מנשקת אותך,
|
לא קל להיות נחמד,
צריך ללמוד ולהכיר כל אחד ואחד,
לא לכולם אותה כוונה,
לפעמים משהו טוב, לפעמים משהו רע.
|
ואז פתאום הכל היה מובן
שאף אחד לזה לא היה מוכן!
|
-מתי יודעים שאהבה נמצאת בחדר?
-מתי יודעים שמי שאוהבים אוהב אתכם בחזרה?
|
|
|
אני במטריקס
מגיל שנתיים
אנונימית |
|
