|
 65877628
ביום רביעי שעבר שוב איבדתי את זה. אמא בכתה ואבא עשה את
הפרצוף החמוץ שלו. כל פעם שאני מאבד את זה אמא מתחילה לבכות.
|
דמיון, כך היא תירצה גם את התחושה המוזרה שהרגישה. התחושה של
עיניים צופות.
|
בשרותים הקטנים, הגוף שלי מתעוות. ובשיא ההתקף הראש שלי נחבט
בקיר. איכשהו בבית הקפה מתחיל דם לנזול במורד פני.
|
בפינת הרחובות לווינסון והגר, בדיוק מתחת לפנס הרחוב, עומד לו
איש. אם תעברי שם, אהובתי, בכל שעה שהיא, בכל יום שהוא. תוכלי
לראות אותו.
|
עכשיו אני שמח שהן גרות לבד. ההורים שלהן מתו בתאונת רכבות, זה
היה בכל הערוצים. ועכשיו לשרמוטה ולאחותה יש בית לבד.
|
סוף כל סוף אני יכול להיות איתו לבד. הוא החבר היחיד שלי.
נעמדתי מול המראה וחייכתי אליו. איזה דבר מופלא זה מראה - כסף
וקצת זכוכית ואתה יכל לראות את עצמך.
|
לא התחלתי ממש לדאוג עד שהבנתי למה העווית הזה דומה. בן-אדם
שלא מכיר אותי, אם הוא יראה אותי עם השפתיים תקועות ככה, עוד
יכל לחשוב שאני מחייך.
|
אני מסתכל על היד שלי, על הצלקות הישנות ועל השלפוחיות החדשות.
התבנית שהן יוצרות. כה אקראית כה חסרת משמעות. אך עם זאת
מייצגת אותי טוב מכל דבר אחר.
|
החלפת את הכאב הישן בכאב חדש, מתוק. כאב הציפייה, כאב
הגעגועים.
|
ועתה, אחייה את חיי, מאחורי חומות.
לבד, תמיד לבד.
חופשי לתמיד.
|
נמאס לי שכולכם טועמים את טעם האוכל ורק אני לא.
נמאס לי שכולם חולמים בשנתם ורק אני לא.
נמאס לי שכולכם מדברים עם כולם ורק איתי לא.
|
|
|
"בטח יש לזה טעם
של משהו מת."
- צמחונית
מיוסרת, בעוברה
ליד מקרר הבשר
בסופר |
|
