|
"Evil is a point of view, god kills
indiscriminatly, and so shall we, for no creaturs,
under god as we are, none so much like him as
ourselves"
Lastat - "Interview with a vampire" - by Anne
Rise.
היא נולדה ב-89, ועדיין לא מבינה מה רוצים ממנה.
היא תמיד מוקפת חברים, אבל מרגישה הכי בודדה שיש.
היא תמיד מחייכת , אבל יודעת שזאת הברירה היחידה
שלה.
לא מזמן משהו זיעזע לה את העולם, וגרם לה להבין ששום
דבר הוא לא לנצח. הגילוי הזה גרם לה לפתוח את
הדפיוצר הזה. אולי, יום אחד, היא תמצא את האומץ
לכתוב עליו.
היא בלגניסטית איומה, אבל הבלגן הכי גדול הוא בראש
שלה.
היא קיותה שהדף הזה ינקה קצת מהבוג'רס שיושב לה
במוח, שסופסוף יהיה לה איפה לפרוק את הכל.
תכתבו, תגיבו ותספרו לה מה דעתכם על היצירות שלה.
-"תגידי לי, ואני חותך את הוריד עכשיו"
-"בשם אלוהים, תפסיק עם זה..."
-"רק תגידי"
-"שגיא, די! אתה מפחיד אותי. תחזיר את הסכין הזאת למקום
עכשיו!"
|
אירועים ואנשים ומקומות וסיפורים,
עוברים בתוכי, מעבירים אותי לעולם אחר.
נכנסים למקומות שלא ידעתי שקיימים בי.
עושים דרך מהירה מהתודעה אל גופי
|
כל חיי סיפרו לי עליך:
חייך, הרגלייך, אורחותייך...
ידעתי הכל עליך, ומעולם לא הכרתי אותך.
|
כשאפול, אאסוף את השברים לבד.
ובידיים רועדות אחתוך.
אכאיב לעצמי.
אמשיך את הקו שהתחלת.
|
לולה יפה.
לולה מצחיקה.
לולה חותכת לעצמה בבשר.
היא חותכת מסרים שלהבין, אי-אפשר.
|
תהיי טובה,
תהיי צנועה,
ותהיי נחמדה,
שמעת אותי, יא בת זונה?
|
עזבת. שוב סגרת את הדלת שאיש לא יפתח.
והכל בגלל שבכיתי.
אתה שונא שאני בוכה. זה עושה אותי חלשה, ואתה שונא חלשים.
לא עניין אותך כלום. לא הדמעות, לא הסיבה ולא העובדה שהן
בגללך.
|
אין לכם מושג כמה זיכרונות יצרתם ואתם יוצרים.
הדרך שלכם אל הזיכרונות שלכם רצופה אסוציאציות, שאת סופן אתם
לא יודעים מראש. אני כן.
אני יודעת את הדרך, ולפעמים גם מכריחה את עצמי ללכת בה, כדי
להגיד לשם.
|
אם היא חושבת שהיא תגרום לי להתחרט על משהו, היא טועה. היא לא
תגרום לי לאשמה.
כי זאת לא אשמתי, ולא הבעיה שלי. זאת היא שבמחזור תמידי.
|
עוד יום של חופש עובר, וכמו בכל יום, אני עיפה מוות... מסתובבת
במצב תמידי שבין ערות לשינה, מעין תחושת סהרוריות שלא נגמרת.
המצב הזה (שאני שונאת אותו) משאיר לי המון מקום למחשבות. יותר
מדי מחשבות.
|
הנה מגיע עוד רופא, הוא רוצה בדיקת דם. עוד אחת. אני מתה לתת
לו אצבע משולשת, אבל נזכרת שאמא לידי, אז מוותרת. מושיטה יד
כמו כלב שמבצע תעלול...
|
למה אתה חייב להיות כזה?
פוגע, דורסני, רע?
אני מצטערת. באמת שכן.
מצטערת שאני לא הבת שרצית.
|
יושבת בחושך (תאמינו או לא, זה עוזר) וחושבת עליו.
נזכרת בעיניים הכחולות האלה, עם המבט העצוב-מאשים הזה.
העיניים שלו אשכרה מאשימות אותי. חוצפן.
כל בנאדם אחר היה דופק לו סטירה ואומר לו כמה משפטים
עוקצניים...
|
נאנחת ופוקחת עינים.
החדר חשוך כמעט לגמרי. אנחנו לבד. רק אתה ואני, זוג צלליות
שחורות שנעות באיטיות, נענות לקריאות הגופניות האחד של השני.
אנחנו כל כך טובים ביחד, כמעט מתואמים, וזה מפחיד אותי...
|
אי פעם עלתה בכם הרגשה כזאת של חוסר תכליתיות?
כאילו אתם פשוט ריקים מתוכן?
כשלי זה קורה, אני מרגישה מין דיכאון, רק שזאת לא תחושה
מכוונת. זה לא בא מכלום, ולא מכוון לכלום.
כאילו אני לא מעניינת איש, ואיש לא יתעניין בי...
|
תודה לך על שאת תמיד מתעניינת בשלומי.
תודה לך על שאת תמיד דואגת לי, גם כשזה ממש לא מגיע לי.
תודה לך על שאת לעולם לא שוכחת את יום ההולדת שלי.
תודה לך על שתמיד ידעת מה לומר (ובעיקר לא לומר) בזמן הנכון.
|
|
שלישיית המשפטים
המעגליים ביותר
בעולם:
1) המשפט הבא
הוא נכון.
2) המשפט הבא
הוא אינו נכון
3) פרדוקסים
יכולים להתקיים. |
|