|
I gets weary, and sick of trying
I'm tired of livin', but scared of dying
But Ol'Man River, he just keeps rolin' along
אני יושב ומביט בערגה
על בניין
מעוטר סולמות
בצבעים.
שניים.
|
זה כמו שבסך הכל באת לביקור, נקעת רגלך
בהגדרת לבי.
|
את העט אוהב
העט הזאת במיוחד
|
לאורך הדרך נטמנו גופות
ועל אף שבכינו ידענו
|
בעוד כשתי דקות ושלושים,
שוב שביל יפתח
ושביל ייסגר,
|
איסטנבול קודרת.
מזג אוויר יכול להיות שונה כל כך
במרחק שתי שעות טיסה?
|
ומפלצת שמנה וטובה
שטרפה ילדים ובסוף גיהקה
|
ולבסוף
הבכי בא
כמו נהג מרוצים
|
אתה זקוק לתחושת הגלגל
הסובב
מתחת
לשלד הנחושת.
|
ורחש לא נשמע
ורוח לא סוערת
|
ואז מת ג'ו
עולם שלם נותר מאחוריו
אבל סופו היה צפוי כבר
ממכבר.
|
סופח
רקמה ואדרת
ומצייר לו על קצה הציפורן את שמה
של ההיא שחצתה לדרכה
|
הרחובות האלה, טניטה,
הם אני,
|
הוראות הדיילים אינן מאפשרות לנו
לחוות שלווה בריכוז, ולו קל ביותר
והו הו, אנו זקוקים לדקת מנוחה
|
אין מילים בפי ללא
ספק עמעומו של הכאב
מורגש עכשיו. כמו חוויה חדשה
|
יום הולדתי נחגג השבוע
ברוב לא פאר והדר
|
בתאווה ובשקיקה
של תוקע בשופר
|
לאט לאט את משחררת,
את יופייך אלי,
כמו מרטיבה את שפתיי,
|
אצבעותיי מניחות כבעריסת עוללים
את בשרן הנוגה
על קימורי עור ידך
|
כולנו ידענו שהסוף יהיה מבורך
|
ברוב צמא לגמה מעט עוד שקט
חיוך שרבות עמלה להשיגו הסתירה
כאילו סתם הסתירה
כאילו סתם.
|
או גופך המונח
בכריעה
לעבר התקרה
בתיאום לא מובן של איברייך.
|
ימים כאלה לא רובצים בזיכרוננו
|
נשמתי תילקח לניו ג'רסי,
תעמדי שם כמו פסל איתן
|
רוחות משחקות בשערך
ומטות הבל פיך לשירה
|
עושני כערוגה מעלה מעלי ענן
|
קול, הטקסטים שלו ארוכים. ארוכים מדי. זה בולט מדי, בעיקר כשזה
ממשיך באותה תמונה עם המונולוג העצוב הזה. קול! אתה שומע?
|
להתערבב בבוץ, בצואת הכלבים וסוסי העגלות,
בשאריות הרוק שרוקק במהלך היום ושעדיין לא התייבש בחום
השמש או שעדיין לא נוקה על ידי פועלי העירייה...
|
את מבינה? עובר לו הרעיון שזה כמו לפרסם תמונה באינטרנט, שם
כתוב שאתה מקבל פי שמונה פניות אם אתה מפרסם תמונה באופן קבוע
(נח לרגע), כלומר אתה יודע שאתה יכול להשיג משם המון דברים אבל
אתה אומר, אני אשים תמונה שלי שכולם יראו?
|
|
|
קונפוציוס
אומר:
סינים יש הרבה.
אתה יש רק אחד.
לך עם הזרם. |
|
