מוזר, אבל עם כל הצחוקים על אמא שלי הפולניה ועל הפולנים בכלל,
המקום בו הרגשתי הכי בנוח היה בפולין עצמה. כולם שם נראו
כמוני: כאלו בהירי שיער וכחולי עינים ואף קטן וקצת בולבוסי.
כולם אהבו לאכול וגמרו הכל מהצלחת.
הפסיכולוג שלי אמר שעלי להתמודד עם קולה הפנימי של אימי. דבר
די מוזר. מהו קול פנימי של אמא? איני זוכרת כבר את קולה
החיצוני. כמה דקות לפני שאמא שלי נפטרה, אני זוכרת את עצמי
עוברת עם עיני על כל תא ותא אצלה.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
