|
ילידת 87
לא כל כך בטוחה מה היא יודעת ומה היא רוצה
אבל ממשיכה, בדרך כותבת
כל יום כמעט היה חוזר מהעבודה נכנס הביתה, שוכח לסגור את הדלת,
שואלים למה, הוא לא ממש ידע זה נכנס לו כמו איזה הרגל רע.
הוא לא יחס לזה משמעות רבה פשוט היה נכנס ומשאיר דלת פתוחה.
מניח את התיק על הרצפה אוכל משהו מתקלח ונכנס למיטה.
|
פנטזיה...
"ופתאום מישהו לוחש באוזנך, "רוצה לרקוד איתי", ואת קפואה
במקומך חצי מהקור חצי מהבהלה."
|
נכנסתי לחדר, והתיישבתי על המיטה.
היה לי נורא צפוף למרות שלא היה שם אף אחד.
|
התמימות כואבת
האדישות מגעילה
|
כבר בדרך הבנתי
עד כמה התגעגתי
|
גבעול דשא
בין קרני השמש
בין עלי השלכת
|
כלי הים מתנפצים
אני ואתה
שני ילדים
על החול מתגלגלים
|
כאב חד של חוסר מודעות
משאיר בי סימן
|
מפנה את גבי לקיר
נשארת להשען עליו
רק עוד קצת
|
אני בסך הכל ילדה
ואולי כבר לא,
לא יודעת למה
|
אין ספור כוכבים
גרגירי חול
וטיפות מים
והכל זורם
|
עתיד זרוע
בשכבות עננים
בשעה של גשם מרטיב
אותנו במעט ידע נוסף
|
שקועה בתוכי
מתכרבלת בכאב שלא שייך לי
בוכה על אנשים שלא הכרתי
פוחדת
|
בהתחלה עוד הייתי מדמיינת אותנו חוזרים.
אני יושבת על הסלע שצופה לים, ואתה כמי שמכיר אותי צופה שאני
שם
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
אין דרך טובה
יותר להסתיר את
האמת מלשקר
הגורו יאיא
ביעוץ לכנסת
ישראל. |
|
