|
ילידת 85', גרה בחור נידח אי שם באיזור המרכז, עברה
לא מעט בחייה הקצרים (עד כה).
סיפוריםשיריםמונולוגים ממולצים: החתול מאלקטרז,
סיפור עצוב על אהבה, תשובה, משחק מטומטם, סיפור ללא
פוינט, אור לבן, חושך ולהכיר את הכביש מקרוב.
צילומים ותמונות ממולצות:כבר אין את הכח, שחור-אדום,
שם אבל בכל זאת לא..., שוב פעם ו"make me an
angel".
אוהבת לקבל תגובות על יצירותיה-לטוב ולרע...
מי שרוצה לראות אותי מעבר לתמונה הגרועה שצילמתי:
http://Stage.Co.IL/Stories/264968
לאט לאט התחלתי להיזכר בו, הייתי בת 15 וקצת והלכתי לי על
המדרכה בדרך לתחנה המרכזית בחיפה. אני עדיין זוכרת את אותו
בחור, אחר כך התברר לי שקוראים לו ארז...
|
אחרי שהוא סיים הוא קם, חיפש את תחתוני הבוקסר שלו, את
המכנסיים ולבש אותם.הסתכל עליה, אמר שהיא דווקא היתה די טובה.
|
היא מחייכת ואומרת לו "נכון, אתה צודק..."
הוא מחבק אותה ואומר לה שהיא חשובה לו ושזה כואב לו כשכואב לה.
|
הכל התחיל בזה שטסתי עם החברה הכי טובה שלי , גו'ן, לאוסטריה.
נכנסנו לאחד הכפרים המדהימים שהיו שם. כל הנסיעה שלנו היתה
בשביל למצוא את באר במשאלות.
|
הוא שותה קפה, אוכל משהו קל ויוצא החוצה,
בכדי לפגוש אותה...
|
"קפה הפוך בבקשה..."
- השעה 10:15 בבוקר. יושבת בבית קפה כלשהו באחד מרחובות
תל-אביב.
- השעה 10:30 בבוקר. עדיין יושבת באותו בית קפה. זה מוזר, אני
חושבת לעצמי, הוא מאחר. לא מתאים לו לאחר לי ככה. מצד שני, אני
בכלל לא קבעתי איתו. לא שהוא כל כך עסוק, הוא הרי מ
|
אז כמו שתמיד רצית לגמור, השגתי לך בסכין חדה, וכמובן בלי
לחשוב פעמיים שיספת את גרונך, אמרתי לך שזה לא יהיה קל וזה
באמת לא היה קל. דיממת לך שם למוות, הדם שלך נספג באדמה וחלחל
אלי, כל כך רציתי לקום ולחבק אותך.
|
אני מאמינה שבמוות ישנם כמה שלבים עד שמגיעים להשלמה עמו:
1.הלם
2.הכחשה
3.דיכאון
4.כעס
5.השלמה.
|
אני עדיין זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו. ראיתי אותו בערך
בשעה 7:00 בבוקר, כשישבתי בהסעה, לבית ספר, של שעת אפס. זה היה
לפני שנתיים.
|
פעם החלטתי לחפש את שמחה ואושר. כולם רוצים למצוא אותם, אבל אף
אחד לא באמת מנסה,אני כן !
התחלתי לחפש אותם, עברו שנה, שנתיים...
|
חצי שעה אחרי שהאוטובוס נסע מהתחנה הוא התפוצץ, שמענו על זה
מאיזה איש אחד שעבר ברחוב. זה היה מוזר, הצלנו אחד את השני,
אנחנו היינו מה-3 שלא מתפוצצים. בדרך כלל אין ניסים כאלו פה.
במיוחד לא לי. אבל זה קרה, היינו בהלם במשך כמה דקות.
|
חודשיים אחרי המקרה, אולי קצת יותר, התחלתי לראות את הרוח שלו.
היא התעופפה לה לידי, מחייכת ושמחה. בלי שום צלקות
|
היא הסתכלה עליו. חצי בוכה, חצי מאושרת. לא ממש מבינה מה הרגע
הלך פה.
|
אני שמחה שהוא שם בשבילי, כי בלעדיו אני פשוט אותה המפלצת
|
היא היתה הילדה הקטנה והשקטה. לא אחת כזו שבולטת...
|
קראו לו אלון, לפני חודש בערך הוא קבע שנמאס לו מהחיים הזבליים
שיש לו והחליט לשים קץ לחייו.
|
רגע אחד אני כותבת הספדים ומכתבי התאבדות, ובודקת את הסכין
גילוח של אבאל'ה על היד, ורגע אחרי זה אני קופצת משמחה, עם
חיוך על הפנים כאילו כלום לא קרה, וכותבת שירים וסיפורים שמחים
על פיות ופרפרים, על נסיכות ונסיכים קסומים ומופלאים.
|
הוא הביט בי עם עיניו הירוקות. שערו שנפל על המצח נדבק לפניו
...
|
עוד שלושה קילו, אני מאושרת..."הגענו כבר ל-39"...
|
אבל הוא כעס, ראיתי את זה בעיניו, הוא כל כך כעס וכמה שביקשתי
סליחה במבטי זה לא עזר, הוא עדיין כעס.
|
לפעמים אני חושבת "מה היה קורה אם..."
|
פעם אחת היה ילד שקראו לו תום. תום רצה להיות טייס, אבל לא סתם
טייס, אלא טייס קרב. מגיל 5 בערך הוא התחיל לחקור מטוסים.
סוגים של מטוסים, מנועים של מטוסים, דגמים של מטוסים ועוד כל
מיני... המטוסים שלו היו כל חייו.
אמא של תום נפטרה כשהיה בן שנתיים...
|
הוא מסוג האנשים שאני לא אוהב, אחד כזה שדורש תשומת לב.
|
את היחידה שאי פעם הקשיבה לי.
את היחידה שאי פעם הבינה אותי.
|
מה רע בהם?
חתכים מאוד יפים
מכוסים תחבושות לבנות.
|
ושב פעם אותה ההרגשה,
ההרגשה שאני הורסת את עצמי
לאט,לאט.
|
אנשים, תבינו, אם יש לכם משהו להגיד תגידו, אל תשמרו שום דבר
בבטן כי אתם לא יודעים מה יכול לקרות בעוד דקה לאדם שאיתו אתם
רוצים לדבר!
|
למרות הכל,
עשיתי הכל ומעבר.
ניסיתי לגרום לה לאהוב אותי,
ניסיתי לגרום לה להאמין בי,
|
מסתכל עליה שוב, בפעם המיליון ורואה את היצור הכי מושלם בעולם.
|
היית כמו מן מלאך קטן שגרם לי להרגיש טוב, גם כשהכל די
גרוע...
נכנסת לחיי מרצונך החופשי.
אמרת לי דברים שאף איש לא אמר לפניך.
כל אדם שאי פעם היכרתי היה חייב להתאהב בי בשלב כזה או אחר של
ההיכרות בנינו, אבל אתה לא. וכל כך שמחתי על זה.
|
כואב לי לדעת שבאמת לא יכולתי לאהוב אותך לעד.
ועם זאת אני מאושרת שכעת אני מסוגלת לאהוב אדם אשר שונה ממך
בכל מובן שהוא.
|
היא רק רוצה לאמר לך שהיא אוהבת אותך. אתה הוצאת אותה מהחור
השחור ההוא. אולי יום יבוא ויגדלו לה הכנפיים מחדש. היא באמת
מנסה ונראה לי שהיא מצליחה להתקדם.
|
קמה בבוקר, כמו כל בוקר במטרה אחת ויחידה. למצוא בן- אדם.
|
עכשיו אני מבינה... עכשיו אני מבינה כמעט הכול, אבל עדיין קשה
לי להצדיק את מה שעשית.
עכשיו אני מבינה... עכשיו אני מבינה שלא יכולת לצעוק, אבל גם
אם יכולת, לא היה אף אחד שהיה מקשיב לך.
|
הלכת, אף אחד לא הכריח אותך
עזבת, בלי לחשוב על לאן זה יוביל.
|
אני הייתי בהלם, איך? הרי רק לפני שלושה ימים צחקנו על זה שאני
והוא נתאבד ביחד, מי הירשה לו ללכת לבד?
|
והזמן עובר כאילו לא אכפת לו מכלום.
שום דבר לא קרה.
העולם לא עצר מלכת, אלא תפקד כתמול שלשום.
|
אתה כל כך חלש שקשה לי כבר לעזור לך...
|
יצאת למלחמה ראשון. אבל פעלת בשקט, בכמו מן מחתרת כדי שאף אחד
לא יגלה...
ואני, אני חשבתי שנלחמת עבורי ודיממת עד לכדי מוות
|
עכשיו, אחרי עינויים קשים, הם שואלם אותי אם יש עוד משהו שאני
צריכה לספר עליו...
אני צריכה להגן עליך?
אני חייבת לשמור לך אמונים?
עדיין אכפת לי ממך, אני לא אשקר, אבל הסגרת אותי! אתה קולט מה
בכלל עשית?
|
ופתאום אני רואה אותך מאחורי... מחייך חיוך מרושע ומושיט לי את
הסכין שהחבאתי במקום שיהיה לי קשה לזכור... אבל אתה זוכר הכל,
כמו תמיד.
|
פעם, אני זוכרת שפעם אמרתי לך שאני אוהבת אותך...
|
ואני עוד אמרתי שאני כבר לא תמימה...?
|
פשוט בחרתי בדרך ההזויה והשגויה ביותר בכדי להתמודד עם הכאב.
פשוט להתעלם ממנו ולא לחשוב עליו.
|
יושבת בחוץ, מחכה לשום דבר.
והוא ניגש, ג'ינג'י, חייכן ומקסים.
זה לא באמת משנה משהו.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
על קיר בתחנת
הרכבת נכתב ביום
בהיר אחד:
אלוהים מת - על
החתום, ניטשה.
למחרת נמצאה
הכתובת הבאה:
ניטשה מת, על
החתום אלוהים.
- אחד שמע בדיחה
בצ'ט ורץ לספר
לחבר'ה.
אבל הוא לא מבין
מי זו הניטשה
הרוסיה ההיא
שעליה מדובר... |
|
