|
אתם באמת רוצים לדעת מי אני? אז אל תקראו כלום ממה
שכתבתי. כי זה רק הצד השחור.. הכהה..
מה אני אוהבת? פיות ומלאכים ושדונים וממלכות עתיקות.
אבל אין לי. הכל בדימיון ולא יוצא החוצה. אז אני
כותבת על מה שכואב בעיקר. אני כותבת על המלאך שהיה
לי וכבר אין. אני כותבת על זה שאהבתי ועזבתי. אני
כותבת על מה שקשה לי. ולכו תדעו, אולי בהמשך גם
אכתוב על משהו נחמד. ביום בו אצמיח כנפי פרפר (=
בינתיים, הסתפקו בבלאגן הזה שיש לי בראש.
באותם ימים השקט היה דבר נוח. הייתי יושבת מול החלון הגדול
בדירה הקטנה שלנו, מביטה החוצה, אל החורף הקר. הנרות בחנוכיה
השתקפו מבעד לחלון ומילאו את פני באור זך ומדהים ביופיו.
|
זה התחיל כאשר ראיתי את המודעה המכוערת בעיתון. באמצע קפצה לה
תמונה של בחור די גבוה ומתולתל עם מכחול ביד אחת וכריך בשנייה.
|
סיפור קצר המתאר את חייו של ילד אשר איבד את אביו החייל.
בדידות וגבורה שצועדות זו לצד זו.
|
היום הבנתי מהי משמעות החיים.
ביום כזה אפור, מאחורי מכשיר חימום זול, מאחורי חלון מלא אדים
שדרכו משתקף כביש רחב עמוס רכבים קטלנים ומסוכנים אפשר להבין
המון.
הרדיו מכוון על תחנה בלתי ברורה, מפוצץ שירים ישנים שגורמים לך
לבכות.
שלוליות בצדי הדרך ואנשים שמ
|
טוב".... חייכתי לעצמי..."עוד בוקר לבד".."
התלבשתי ויצאתי לטיול בוקר. חבל לפספס יום נהדר כזה וכדאי לנצל
ימים כאלה לפני שיגיע החורף באמת.
|
ניפצת אבנים על לבי .
פיצצת בועות סבון על פני.
מיליון דגדוגים של אושר חלפו להם באחת.
כמו הרוח כמו הגל.
|
אני רק מחכה למצב לא ידוע לא מוכר לי בשום דרך.
מחכה מחכה לרגע בו אגלה אור קטן אפילו מזוייף, בקצה של מנהרה.
|
פעם אמרת שאנחנו דינמיים כמו הרוח,
נצחיים כמו הים,
מבודדים כמו השמש.
|
אני אני וכך אהיה לעולם.
אני, שלי, לנצח, מול כולם.
אני כזו ולא אשתנה,
ומה שכן משנה.
|
בכל מקום יש קצת ירוק וקצת כחול וקצת לבן.
בכל מקום יש קצת חבל וקצת יפה וקצת אבל.
|
בשיר ומחולה,
תצא כך בעצמה,
תרקוד, תשיר, תחיה,
לנצח, כך יהיה.
|
כגרגיר חול אשר מתעופף לו ע"י הרוח-
כך אני.
חסרת מעצור רגשי אישי.
|
העיפרון נופל והכתיבה
כבר אינה נמשכת
|
הוא כה גדול, ממקום כה קטן,
מקום של שקט תמיד.
אולי..
|
לא אשכח את עיניך לעולם אהובי.
לא אשכח את ליטופך ופיך.
|
ולמרות אותה סימפוניה בועתית,
אני מחכה, משתוקקת,
שתחזור המנגינה, שישובו הצלילים.
שתצא מהבועה ותזרום בקצב שלי.
|
ילדה קטנה עם עיני כוכב.
ילדה קטנה עם שפתי דובדבן.
ילדה קטנה - עיני כוכב עצומות.
ילדה קטנה עם שפתי דם.
|
הוא לא נותן לי לנשום. הוא כה חזק.
תוקע, חונק, הורג אותי.
בסך הכול להיות מאושרת ממי שאני, מאיך שאני , זאת אני רוצה.
והוא, שוב, לא נותן לי.
ואינני יודעת מיהו.
|
כמה אנשים עם עינים עצומות,
כמה כוכבים וכמה חלומות.
כמה אהבה וכמה שגעון.
|
אחרי לילה שחור וסוער,
אחרי רעש שרק בוער ובוער,
אחרי מכות וסטירות של רוח,
אחרי לילה שחור אחרי שאין כבר כוח.
|
אתה יודע שכולם צורחים , אבל אצלך ... אצלך...
זה השקט רק שלך...
|
כמו בכל פעם שהשמש מכה בחלוני בראשית היום,
כמו בכל פעם שהשקט מגיע לראשי במקום,
כמו בכל יום, כמו בכל שקיעה, כמו בכל עונה כמו בכל שנה.
|
ולמדתי לצרוח בשקט בזמן שהכי כואב.
ולמדתי שכל צרחה כזו שלי היא שלב נוסף בדרך למעלה.
|
מילים של קסם ושחרור.
מילים של אושר וכנות.
חסרות בושה.
|
צביטה חפוזה בריאה מלכותית - מלאכותית לא אנושית לא שלי.
|
הזמן עובר לו סמוך לאוזן
עובר בעורפך
|
צלילי זכוכית לימדו אותי הבוקר
להביט בכוכבים מבלי לדאוג.
|
לא רוצה ללכת,
אני לא יודעת איך יהיה שם,
יותר מדי אלוהים, יותר מדי.
|
מעין של עונג טהור שוטף את פני
ונחל אכזיב פוגע.
ושמש כתומה נוגעת בשקט,
לוחשת סודות מדבר.
|
אני כותבת לך, שהוצאת אותי מתוך סיוט.
מתוך מחלה , מתוך בדידות.
אני כותבת לך אהובי שאינו יודע
אני כותבת לך שאינך מכיר.
|
מילים של שקט צורחות עיניך,
מחזות של רעש אומרות ידיך,
|
דמעה אחת של עונג,
מצאה את הלשון.
|
וסערת הדם בליבנו תחמם את הנפש של הדומם הקר.
ושלוות הנצח בעורקינו, בטננו, אצבעות ידינו, תגן עלינו מן
העלבון והזעם.
|
את חשה את הלילה,
עד מרכז העצמות.
מביטה בחלון,
רואה רק צלליות.
|
למה אני צוחקת?... כי אתה פשוט לא מכיר אותי...
|
אני חושבת על דרך קלה לגרום לזמן לרוץ, שכן איני יכולה להישאר
פה מפחד שאשתגע. אולי מן השעמום או אולי הסיבה היא דווקא חוסר
היכולת להירדם. או שאולי מן החברה ה"משעשעת" עמה אני נמצאת.
קצינה עם פז"ם של בקושי 10 חודשים. "קציצה מש"קית" אני קוראים
לה. דווקא יכלה
|
ומכתב נוסף, שלא יגיע לעולם לאותם לבבות חתומים סתומים סגורים
שקיבלו כבר מאות מכתבים של תחינה ובקשה שיהיה קצת שונה קצת
אחרת, נכתב לו במהירות חסרת מעצורים, חסרת חישובים ישר מהלב
הפגוע ומחכה להגיע, מחכה בנאיביות גדולה שקיימת רק בו ובכל
אותם המכתבים הדומים לו
|
|
|
מה זאת אומרת?
מי זה פינק
פלויד?
אה, זה החברה
האלה שניגנו
מסביב לרוג'ר?
כן, גם הם
בסדר.
- רומן האהבה
בין שפן קטן
לרוג'ר ווטרס |
|
