|
 102786910
נולדה בשנת 1985. מאז משתדלת לעולם לא להפסיק לחייך.
בשבילה הכל בחיים הוא החיים עצמם ולכן המוות מעסיק
אותה כל כך. בשנים האחרונות הפסיקה להאמין בעולם
ובדברים שפעם היו ברורים כל כך. יחד עם זאת הפסיקה
כמובן להאמין בקיומה של אהבת אמת למרות זאת ואולי
דווקא לכן טוענת ש:
Thare are to many medum things in life, love
shouldn't be one of tham
התחלתי לברבר לה בשכל על קליקים. בשעה ארבע בבוקר זה לא נשמע
כמו תיאוריה חכמה. זה נשמע בלבולי שכל. ידעתי שזה חסר סיכוי.
היה בו משהו מושלם. לא יודעת העיניים, השיער, הדיבור הגבוה.
היה בו משהו.
|
אם היא תתאבד יום אחד לפחות שאנשים ידעו כל מה שעבר עליה,
שידעו שזה לא היה קל, שהיא לא רצתה להכאיב, שידעו שהיא לא
הפסיקה לאהוב אותם, אף אחד. היא ידעה שהיא לא תתאבד, ידעה שלא
יהיה לה האומץ, ידעה שהיא לא הטיפוס שאמור להתאבד.
|
"תמשיכי לרוץ, את בטח קופאת מקור." הוא אמר בשיא הקרירות שניתן
לקבל מבנאדם בסיטואציה כזו. המשכתי לרוץ. לא יכולתי לבכות, זה
נראה לי מיותר פתאום. אפילו שהתגברתי עליו לפני חצי שנה,
שבועיים אחרי שהתאהבתי בו.
|
וכשהורדתי את ראשי שם הוא היה, העיניים הירוקות, הפנים שתמיד
מחייכות, שם מולי, בדיוק כפי שביקשתי, אך דקות מספר לפני.
|
עכשיו הם עומדים באמצע החדר עם הקירות בצבע לבן ורדרד ותוהים
למה? חושבים בשביל מה כל הסיפור הזה טוב? למי הוא עזר? במה הוא
הואיל? האם עכשיו הם יודעים טוב יותר מה הם רוצים או שמא הם
מבינים רק פחות?
|
They said you were only a crush
They said I'm batter off without you
They said you have hurted me too much
They said I shouldn't like you
|
קולות בחושך הם דבר די רגיל
שומע באזניים אבל ממשיך לחייך
|
אחרי שהשחור השתלט על הלבן
התכלת נעלם קולות שלום שותקו
אהבת אמת ויופי כבר אינם
בשביל מה עוד נותר להם לחיות
|
לכל החברים שלי שאני פוחדת לאבדכי בלעדיכם לא הייתי אני, כי
הייתי שם באותה שניה שהייתי צריכה, כי אין לי חיים בלעדיכם, כי
בלי החיוך שלכם אין לי יום ובלי העצב אין לי משמעות לחיים.
|
|
|
