|
כעת היא מורחת
את הזמן
הנותר על פרוסה דקה של לחם.
|
בכל יום נשבעת
להתחיל
מחדש ולא יודעת
איך צבאו המוני - טעויות
מיני אז על דלתה
|
אמרה - ישוב אלי ודאי
בערב סתיו
|
סבתי רוקמת, באור הדימדומים, חלומות
על סדין לבן.
כבסה אותו אמש לפי ההוראות.
|
אחר-כך אפתח צוהר אל העולם
ואשלח את חלומי המפרפר-הצעיר אל כולם
|
ראיתי אשה
מגשי-שערה הרכים
כשמיכה, כבדים
ממתקים
ופירות- העונה.
|
ובאישון לילה,
אשה זרה, אך מוכרת,
באה לבקש חלב, ממהרת:
|
ושוב נולדתי, התגשמתי, נוכחתי,
והייתי עתיקה מאוד
כתינוק בן-יומו,
|
והצעיף המשומש
התחדש והיה לציפור
צבעונית, מסוככת מעל בכנפיה,
מסתובבת סחור-סחור
|
בחלון עובר הרוח
ועל מיטה גדולה,
ספינת-מבטחים בים סוער, פתוח
|
פעם יהיה מונח לצדה, מתנדנד על הגב,
ופעם היא בתוכו או הוא בתוכה, מקופל
|
פניני-ים קטנות על גבי שבלולים שבריריים
משוטטים יחדיו וכל אחד לחוד
בין ארמונות-החול
|
השחר אך הנץ
וכבר משחק משחק.
מצייר בחלון קווים וצבעים
שהלילה מחק:
|
|
|
שמעתם?
תהילה ירדה
לטימיון, לאחר
שהוא זקף את
עצמו לזכותה.
הוא גם אמר שיש
לה טעם של מחלבה
קטנה, וניסה
להביאה בבבריתו
של אברהם
אבינו.
והיא אמרה לו
שיש לו תמיד את
המילה האחרונה,
אבל לאחר ששילחה
ידיה ל'כישור',
הוא צעק איי
ואמר: אל תתפסי
אותי במילה.
זה מה שנקרא
ליפול למשכב.
מחידושי האדמו"ר
ממשכנות אפרים.
בעל שו"תי "עצבי
אפרים", "אפרים
מתנודד",
"שעשועי אפרים",
ו"חירטוטי
אפרים" |
|
