| 
    
    
	
      
 
Dry Your Eyes  
by Streets 
 
In one single moment, 
your whole life can turnround  
I stand there for a minute, 
staring straight into the ground  
Looking to the left slightly, 
then looking back down  
The world feels like it's caved in, 
proper sorry frown  
 
Please let me show you where we could only just be 
for us  
I can change, and I can grow, or we could adjust  
The wicked thing about us is we always have trust 
 
We can even have an open relationship if you must 
 
 
I look at her, she stares almost straight back at 
me  
But her eyes glaze over, 
like she's looking straight through me  
Her eyes must have closed for what seems an 
eternity  
When they open up she's looking down at her feet  
 
{Chorus} 
Dry your eyes mate  
I know it's hard to take, 
but her mind has been made up  
There's plenty more fish in the sea  
Dry your eyes mate  
I know you want to make her see how much this pain 
hurts  
But you've got to walk away now, it's over  
 
So then I move my hand up and down by my side  
It's shaking; my life is crashing before my eyes  
I turn the palm of my hand up to face the skies  
Touch the bottom of her chin and let out a sigh  
 
'Cause I can't imagine my life without you and me 
 
There's things I can't imagine doing  
Things I can't imagine seeing  
It weren't supposed to be easy, surely  
Please, please, I'm begging, please  
 
She brings her hands up towards 
where my hands rested  
She wraps her fingers around mine 
with the softness she's blessed with  
She peels away my fingers, 
looks at me and then gestures  
By pushing my hand away to my chest, from hers  
 
{Chorus}  
 
And I'm just standing there  
I can't say a word  
Because everything is just gone  
I've got nothing  
Absolutely nothing  
 
Trying to pull her close out of bear desperation  
Put my arms around her, 
trying to change what she's saying  
Pull my head level with hers 
so that she might engage in  
Look in to her eyes to make her listen again  
 
I'm not gonna fucking just fucking leave it all 
now  
'Cause you said it'd be forever, 
and that was your vow  
And your gonna let our things simply crash and 
fall down  
You're well out of order now, this is well out of 
town  
 
She pulls away my arms, 
tightly clamped round her waist  
Gently pushes me back as she looks at me straight 
 
Turns around so she's now got her back to my face 
 
Takes one step forward, 
looks back, then walks away  
 
{Chorus}  
 
I know in the past I've found it hard to say  
Telling you things, but not telling straight  
But the more I pull on your hand and say  
The more you pull away  
 
{Chorus} 
 
 
 
 
Clocks 
Coldplay 
 
Lights go out and I can't be saved, 
Tides that I tried to swim against, 
You've put me down upon my knees, 
Oh I beg, I beg and plead, 
Come out of things unsaid, 
shoot an apple of my head 
Trouble that can't be named, 
tigers waiting to be tamed, 
You are, you are 
 
Confusion never stops, 
closing walls and ticking clocks, 
Come back and take you home, 
I could not stop, that you now know, 
Come out upon my seas, 
curse missed opportunities, 
A part of the cure, or am I part of the disease 
 
לא נתתי לשום דבר 
לעצור את הנשיכה 
לברך את השכחה 
בתוך כמה שניות 
דיממתי במיטה 
פתאום את הזאב אני האיילה 
 
את כל כך יפה... 
(בית שלישי, הזאב והאיילה - אביתר בנאי) 
 
יליד מרץ 85'. 
אומרים ילד של חורף. 
אחד שמשפיל מבטו לנוכח השמש - ועצוב. 
אחד שמסתכל על העננים האפורים שם למעלה - ומחייך. 
מתאהב בטיפות שמתמידות ליפול על הארץ ולהישבר. 
לפעמים הן מספיקות להתחבר, אבל מייד נשאבות אל 
השלולית. 
 
עיניים נעצמות. ראש מושפל. קצת כואב בגרון. קצת 
קלידים. וזהו. 
 
זוכר ימים יפים יותר. 
אבל בעיקר זוכר. 
זוכר את עצמו אוהב. 
וזוכר בעיקר את עצמו. 
 
 
 
 
 אני שוכב על הרצפה. כולי מדמם. המעיים כבר בחוץ. ואני שומע 
אותו מתקרב. הסכין כבר עמוק בפנים. אמא ואבא מתקרבים.  
 |  
 היתה לו חצר קטנה, מלאת עשבים וצמחייה פראית כזאת, כמו דשא שלא 
כיסחו אותו שנים רבות. מאחורי הבית, בפינה שיצרה הגדר, היה 
אפשר לראות מלונה שלעולם לא ראיתי בה נפש חיה.  
 |  
 שכן חירש עובר בשכונה ושואל אותי מה שלומי. "הכל בסדר", אומר. 
"הכל בסדר. העיקר הבריאות" ומת.  
 |  
 נסעתי. כשהגעתי, יצאתי מהמכונית ופסעתי במדרכה. צלצלתי בפעמון. 
קול גדול קורא ואומר לי "רגע!". לאחר שתי דקות ארוכות יוצא סבי 
בתפארת מלבושו.  
 |  
 כן, זהו אותו חור שחור שאלברט דיבר עליו. הוא אומר שהוא ריק, 
נממש ריק ואין בו כלום. ואפילו הכלום שיש בו לא נמצא.  
 |  
 ואת רוקדת מולי, לא מסתכלת סביב, רק רוקדת באקסטזה. בגופייה 
לבנה ספוגת זיעה. רואים אותך, בגד עור שחוק.  
 |  
 שמו היה וולף. איש קטן ופשוט. לא יותר מדי, לא פחות מדי גם כן, 
כשחושבים על זה... הוא נראה כאילו לא הכיר אותו איש. "אדם 
מוזר" חשבתי אז.  
 |  
 
 ואת הערפדים, ואת 
הילדים החזקים.  
 |  
 כי השפתיים אלה לא אותן שפתיים 
והעיניים הן לא אותן עיניים 
ואתה זה לא אתה 
ואת במלחמה 
מלחמת עולם 
על עצמך  
 |  
 את גומרת אותי, את לא מבינה?! 
אני לא יכול כבר עם החיוך הזה 
העיניים האלה שלך, דיי!  
 |  
 שומר עלייך מרחוק 
ומנסה לשמור גם על עצמי  
 |  
 בשקט היא צועדת לה 
לא משמיעה הרבה אם בכלל 
משפילה ראש 
סוחפת אותי 
במסדרון אפל 
מביטה, מאזינה 
שותקת  
 |  
 רגעים של דיכאון 
גובים את מחיר האהבה 
לא עוד 
עכשיו מעונן  
 |  
 אני חושב שהבנתי, אומר לעצמי 
אבל יודע שלא. 
 
אין לי כוח כבר, אני מהרהר 
מתי כבר יגיע הסוף?  
 |  
 אני שואל איפה היית 
ואת עונה שלא היית  
 |  
 
 הייתי איתה, עם הספינה שלי ועליה. משחק איתה תופסת. אני מביט 
בעיניים תמימות ורץ אליה, מחייך, צוחק.  
 |  
 חלום רע - אפילפסיה, מחלת הנפילה. הם גילו עוד משהו, אבל עכשיו 
זה עם המוח. הם נותנים לי כדורים. רק לא כדורים... דופקים 
אותי, כל יום, חמש פעמים ביום. דופקים אותי. דופקים לי את 
המוח.  
 |  
 קפאתי 
לא ראיתי 
לא הרגשתי 
לא שמעתי 
כמעט נהרגתי 
והרגתי  
 |  
 פעם לא אמרתי באמת. אבל באמת שהתכוונתי. כל מילה שהייתי מוציא 
מפי היתה אמת.  
 |  
 הכל אבק פה מסביב. רואה קרוב, רואה צפוף. אני שומע כמה מילים 
ברקע, משתדל לנסות ולעקוב, אבל לשווא. חושב בית, חושב חברים. 
מתגעגע למה...  מתגעגע. 
רוצה אותך, רוצה את הסדין הנקי, את הרוח הנעימה על העור החשוף.  
 |  
 זה כמו הכדור הכחול הזה, 
זה החיים שלך, על רגל אחת. 
זה רגעים שאתה לא בטוח מי אתה, 
אבל אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה.  
 |  
 זה כשאנשים הולכים קדימה ואתה רוצה רק לחזור 
זה כשמדברים אליך ואתה לא מקשיב 
----------------------------------- 
זה כשאנשים צוחקים מסביבך ואתה בוכה 
זה כשאוהבים אותך ואתה דוחה  
 |  
 אתה דוחף עד הקצה 
אתה רוצה שיהיה 
אבל אחרים לא רוצים שתהיה  
 |  
 את גומרת אותי, את לא מבינה?! 
אני לא יכול כבר עם החיוך הזה  
 |  
 שוכב במיטה, מכורבל. לא זז, מקשיב לקולות התנים בשדות שליד 
ביתנו. רוצה לישון, רק לישון. תשחרר אותי מפה כבר, נמאס לי, לא 
רוצה יותר. שוכב עירום במיטה, השמיכה מתנגשת בעורי החשוף, ולא 
עוזבת אותי. נותנת לי חום לחיות אבל לא נותנת לי לישון.  
 |  
 פתאום החלה נעה לכיוון התחנה המרכזית. 
מביטה מטה. שומעת רוק בדיסקמן. שקטה. 
לא מסתכלת שמאלה או ימינה. מנותקת.  
 |  
 שמענו ילדים מצחקקים מסביב, אולי בראש, אולי רצינו שככה זה 
יהיה. והסתכלנו קדימה, וישר ולא ימינה ולא שמאלה, רק ישר, ולא 
אחד על השני.  
 |  
 "עופר! כבר שש ורבע ועוד לא קמת!!!" 
אני בוודאי חולם... 
"עופר!!! אתה כבר מאחר!" 
שיט, אני לא. אני ממשיך לעצום את העיניים, מנסה לתפוס עוד כמה 
רגעים של מציאות. אבל לא, ההזיה מעירה אותי.  
 |  
 שומע שיר עצוב, 
יודע שאף פעם לא אבכה שוב  
 |  
 מילה כה מורכבת. הרבה משמעויות. הרבה כאב נשפך עליה, אולי 
אפילו יותר מעל אהבה. משמעות יכולה להיות מצד אחד המשמעות שלנו 
בחיים. משהו שאנחנו חיים בשבילו, משהו נשגב, כמעט בלתי מושג. 
אבל המילה משמעות בשבילי היא אחרת היום, היא יותר מזכירה לי את 
המשמעות שאני נותן  
 |  
 שמעתי אותו בוכה, שמעתי אותו צוחק. 
ראיתי אותו בהוא. 
ראיתי אותו טועה. 
ראיתי אותו מוותר. 
ראיתי אותו מת.  
 |  
 אמרו תהיה ילד 
אמרו לי לצחוק ביום העצמאות 
אמרו לבכות ביום הזיכרון 
אמרו תקשיב כשאמא שלך מדברת אליך  
 |  
 "תשמע, עופר" אמר בעודו נוהג. "היה יותר טוב לכולנו אם היית 
מתחיל לעבוד". 
"אני יודע, אבא, אני יודע..."  
 |  
 
 יש לי בעיה. כל פעם שאני מוצא אהבה, היא מתאהבת בי יותר מדי, 
והופכת לתלות. אז אני בורח, כי אין בי הכוחות להיות תמיד נתון 
למישהי, או שהיא פשוט מבינה שאני לא יכול לתת לה את כל מה שהיא 
מבקשת.  
 |  
 התקרבנו, קפצנו ונהנינו ממשחקים של מבוגרים. בואי, אחותי, תעשי 
אותי שמח. תשחקי איתי. אני לא בן שלוש כבר, אני בן ארבע. אני 
לא אוהב את זה, אבל אני רוצה לשחק. איתך. 
"בוא", קראת לי. באתי.  
 |  
 
 
 
 אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות) 
 
 |    
   
        
          | 
                
 האם העובדה 
ששמים את אלי 
מקביל פעמיים 
בשבוע היא בעצם 
קונספירציה כדי 
לחפות על העובדה 
שהיא כזאת 
צנומה? 
 
סשה עדיין 
מתלבטת בשאלת 
זהות.  | 
         
       
  
 
 
	  
      
  
 
 
  |