|
אני, אם אפשר כך לומר, כבר לא אני.
אני למחצה, פוחתת במהירות.
(ד.רביקוביץ)
שם במזרח מצאתי את
הדלק לבערת החיים המוזרם מן האף אל קרביים ריקות.
|
אגסים הטלתי מעיניי
כאילו הרו אישוניי תשעה ירחים
וכרעו ללדת ביגון.
|
עוד ידך נוגעת בי
וקמצוץ הבל נשפך אל תוך עיניך
|
"המנעות נשמרת בחפיסת שוקולד"
אני משננת לעצמי תוך שאני מתבשמת,
מחליקה ידיי לאורך הצוואר
ומתרוקנת
ממשקעים צפופים בבטן העליונה.
|
בעת שחרית
ניטלה רוח מן הגוף
וכאחד,
נדמו המילים-
|
חפרפרת זועמת התחפרה תחת העור
|
להאמין בראי שבעיניים
בראי להאמין
בעיניים
|
השלתי את כל הציפיות
ובלעתי הרבה אוויר
(כדי שיהיו נשיפות ארוכות ארוכות
בלי מילים שחוסמות את הדרך)
|
אני רואה אותך מקדש אותי בטבעת
והיא קטנה ורחוקה ואני
מכלה מרחקים בינינו בלעיסות קטנות
|
מערער את הגוף, את תוככי האדמה שבו.
ולא היה ניתן לעשות דבר
שכן, גם דקיקות כזו היא מצב תליש
|
רואה אותך; מטמורפוזה מגונדרת,
עטיפת צלופן צבעונית
של העונג אליו נקשרתי.
|
אין לנו הגנה מהימים הבאים,
מחזיקים מעמד אחרי רעידת האדמה בביתנו;
פורצלנים נופצו, תחת רגלינו נסדקה האדמה.
|
מצפים ממך לטפח את פרי בטנך, לזרוח,
לבעור יומם וליל.
|
ציפורים מצייצות בביבים.
צל שלא נגמר -
בין הסורגים.
|
אלה הילדים
שנובחים ומתרוצצים ונשכבים לישון מוקדם
כי החופש נוגע בקצה אפם
ומדגדג את שארית שפיותם.
|
להתמלא ממך פעימה אחר פעימה.
עד שלא נרגיש דבר
בצלילה הזו עד ש
|
טביעות רגליים דקיקות בחול סמיך
זכר למסע חיפושים תמים
גדוע גף,
|
את יפה וסמוקה
בין ענני חורף כבדים,
ממרחקים אני זוכר
את יפה וסמוקה.
|
כורעת אני
וגבי נבקע אל מולכם
כמו ים נשבר על מזח
|
הזדווגות של סיכול דעת ורגש
ידענו בשחרית אהבתנו
עד שהיינו קלים ובנינו
אין-כח-רק-משיכה
|
רגעים של דבש
שלא חוזרים אליי אתה מביא
ולוקח בעוזבך כל בוקר,
לא יהיה לי מנעול מספיק חזק
|
וההיא חושבת שהשתגעתי.
ואני,
חוזרת למוטב
של פעם
|
בעולם הזה
אותו ידעתם
נדאג לזכור
את שתיקתכם;
צרחה שאין
אדם יכול לה.
|
מה תאמר אם בכף ידי
אשא ציפור שיר נרעדת
ואאגרף אצבעותיי באחת?
|
אינני יודעת איך אצטייר בראשכם אך עשו עימי חסד והוקירו לי על
עיניי
טוו את שלל השירים לכדי אישיות ראויה
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם חלק
קטן מאוד במוות
שהוא חלק עוד
יותר קטן מכל
התמונה, שהיא
בכלל חלק קטנטן
מהאמת שהיא רק
חלק פיצפון
מאלוהים,
ואלוהים זה
אני!
בני סלע,
פילוסוף ואסיר
דיכאוני |
|
