|
 תמונה מלפני שנה...אבל בשביל הקטע |
SHAHAF102
היא הגיעה לרגע שבו מרגישים את הבדידות,
את הקור החודר לעצמות ומקפיא,
את העצב,הפחד,החשש.
מתוך הפחד של גיל ההתבגרות והתקווה,האמונה היחידה
שנותרה .
למה ברחתי?, רוצה לדעת אה?, אני פוחדת שסבא... כמו נעלם, אני
מפחדת שהוא לא שומר עליי, שהוא לא יהיה איתי באותם רגעים
חשובים וההורים ממש לא מבינים, אצלם הכל הולך עם גישה של "צריך
להמשיך בחיים", אבל איך?,
|
אותו רגש שלא ייחלתי לאף אחד.
אותה הבדידות שחצתה את נפשי
גרמה לדמעות לזלוג אחת אחת,
דמעות של צער.
|
כמו אבן שתקועה לי בלב
מחכה שיראה לי סימן,
שהוא שם, שומר עלינו.
|
אני יודעת שהגעת לשם,
למקום שאליו רק מלאכים מגיעים,
כי אתה אחד מהם,היית המלאך שלה,
הגיבור שלי,הג'נטלמן שלה,
הסבא שלי.
|
|
|
"היא רק רואה
אותי, היא מרימה
שמלה"
אמר עיגול המים
בעומק האסלה |
|
