|
"אתה יודע למה אתה הולך למות?" שאל האיש מלמעלה, רסיסי רוק
נפלו על פני.
'לא, אין לי מושג, קיבינימט! יא בן זונה' רציתי להגיד, אבל יצא
לי סוג של רעש מהאף, שזו תופעת לוואי שכיחה אצל אנשים עם סרט
הדבקה על הפה.
|
חייו נעו בין בריחה מאורות כחולים מהבהבים לבין שינה טרופה
ומלאת חלומות ביעותים, חלומות בהם היה שוחט ילדות קתוליות
בתולות, לבושות מדי בית-ספר תיכון.
|
אבירם, שכבר התחיל לתפור קונספירציות על עצמו, לקח עוד לגימה
מהשיבס ושלף אקדח...
הסיגריה של סממה נפלה מפיו שנותר פעור עד שצעק "אבירם תרגע,
כולנו חברים פה".
|
"שחורי חמודי, מה תעשה כשאלך מהעולם הזה? איך תסתדר בלעדינו?"
הסתדר או לא הסתדר, תוך יומיים הוא כבר הסתובב בדיזינגוף, נשך
דוורים, נבח על ילדות קטנות והשתין על בסטות של זקנים- בקיצור,
נהנה מהחיים... עד שגילה את עץ החרוב בפארק.
|
הגעתי לדלתות של הגיהנום וגן-העדן. למרות שהייתי בטוח שכמו
בשירותים- על אחת יהיה ציור של אישה ועל האחרת - של גבר,
בהתאמה למידת האכזריות שעולם שלמטה, הם פשוט היו שתי דלתות
רגילות בלי שום סימן היכר
|
הוא הפסיק לצאת מביתו ורק מידי פעם בלילות חשוכים במיוחד היה
יוצא לאסןף אוכל. גם טעמו השתנה והוא החל לאהוב ילדים גרמנים
קטנים לארוחת בקר, את דמם היה שומר למצות.
|
חוף תל-ברוך היה מלא באנשים בעלי חלומות שונים, אך לכולם היה
נראה מוזר כשפשט את בגדיו ורץ עירום אל הים, אמהות מבוהלות
כיסו את עיני ילדיהן והוציאו אותם מהמים.
|
אפילו שהבטחתי לאיברהים ול-א. השני שאני אתפוצץ רק מחר
בדיזנגוף, האמינות נופלת אצלי למקום השני אחרי ההיסטריה, אני
מוציא את השלט ולוחץ על הכפתור האדום, היכונו בתולות גן-עדן,
עבד מגיע והוא חרמן מתמיד!
|
אלי נעצר בפעם הראשונה כשהשתין מהקומה העליונה של קניון
עזריאלי על עוברים ושבים בקומות שמתחתיו, אחר-כך באה הכתבה
בעיתון, ואחרי שנעצר בשנית בבלומפילד, כשהשתין על אוהדי הפועל
תל-אביב, קיבל בונוס - ראיון אצל חלומות בהקיציס, ששבר אז כל
שיאי רייטינג אפשריים לשעו
|
יופי, הכניסה ליישוב, שטח עירוני בתחת שלי, נוסע תשעים קמ"ש עד
לכניסה לרחוב שלנו, שם יורד לשלושים, למה לא נעים לדרוס בן של
שכנים.
|
המגבת ותיק הרחצה נדחפו לצ'ימידן וכשחזרתי כבר עמדו שם יותר
מעשרים חיילים מכורים לקופאין וניקוטין, עיוורים לעובדה שהאדם
שתקוע כבר עשרים דקות במכונה, שופך לתוכה אבקת תחליף זולה
ומגעילה שספק אם מכילה את החומרים הרצויים לדם, אבל אני מבין
אותם, גם אני הייתי זקו
|
אדם קפץ וכמעט שנפל מהצוק מרוב פחד, הוא הסתובב וראה מולו יצור
שקצת דומה לו, אך לבן לגמרי וגבו מעוטר בכנפיים מרשימות, הרוך
שפניו הקרינו הרגיע אותו ודיבורו הנעים העניק לו תחושת בטחון.
"אתה אדם הראשון? "שאל היצור בחוסר עניין.
|
|
|
"מזמוזים
מובילים
לזיונים
בדיוק כפי
שפלוצים מובילים
לחירבונים"
כיפה אדומה
כיום
אחרי 100 שנות
ניסיון בשוק
הפורנוגרפי
הכולל חיות
ומיני יצורים
אחרים... |
|
