|
השפתיים שלך צרבו את גופי,
את עורי
|
אני יושבת פה בתוך חתיכת ברזל ענקית ופועמת,
הנוף באמת עוצר נשימה
|
רציתי לצייר את העצב שלי באפור על בד לבן,
אבל לא היו לי צבעים
|
הרוח בחוץ רכה ומלטפת
כמו ידך שחולפת על לחיי,
שאורזת את ידי, שמחבקת את מותני...
|
|
|
כל פעם שאיזה
גאון צועק
"טמבל!" לחלל
האוויר, רק כדי
לראות אם מישהו
יפנה את הראש,
אני מסובב את
הראש נגד כל
ההגיון, הרי
עושים לי את זה
מכיתה ג'.
כזה אני,
מבולבל.
איש מבולבל |
|
