|
השפתיים שלך צרבו את גופי,
את עורי
|
אני יושבת פה בתוך חתיכת ברזל ענקית ופועמת,
הנוף באמת עוצר נשימה
|
רציתי לצייר את העצב שלי באפור על בד לבן,
אבל לא היו לי צבעים
|
הרוח בחוץ רכה ומלטפת
כמו ידך שחולפת על לחיי,
שאורזת את ידי, שמחבקת את מותני...
|
|
|
קיץ 2001: מומו,
בנצי ויודל'ה
מראים לנו איך
עושים זאת נכון |
|
