|
השפתיים שלך צרבו את גופי,
את עורי
|
אני יושבת פה בתוך חתיכת ברזל ענקית ופועמת,
הנוף באמת עוצר נשימה
|
רציתי לצייר את העצב שלי באפור על בד לבן,
אבל לא היו לי צבעים
|
הרוח בחוץ רכה ומלטפת
כמו ידך שחולפת על לחיי,
שאורזת את ידי, שמחבקת את מותני...
|
|
|
עודד אמר להרים
ידיים. לא
הרימו. ירה בהם,
המנייאק. לא
להאמין.
לא,לא ציפי, G. |
|
