|
השפתיים שלך צרבו את גופי,
את עורי
|
אני יושבת פה בתוך חתיכת ברזל ענקית ופועמת,
הנוף באמת עוצר נשימה
|
רציתי לצייר את העצב שלי באפור על בד לבן,
אבל לא היו לי צבעים
|
הרוח בחוץ רכה ומלטפת
כמו ידך שחולפת על לחיי,
שאורזת את ידי, שמחבקת את מותני...
|
|
|
החיים הם חלק
קטן מאוד במוות
שהוא חלק עוד
יותר קטן מכל
התמונה, שהיא
בכלל חלק קטנטן
מהאמת שהיא רק
חלק פיצפון
מאלוהים,
ואלוהים זה
אני!
בני סלע,
פילוסוף ואסיר
דיכאוני |
|
