|
השפתיים שלך צרבו את גופי,
את עורי
|
אני יושבת פה בתוך חתיכת ברזל ענקית ופועמת,
הנוף באמת עוצר נשימה
|
רציתי לצייר את העצב שלי באפור על בד לבן,
אבל לא היו לי צבעים
|
הרוח בחוץ רכה ומלטפת
כמו ידך שחולפת על לחיי,
שאורזת את ידי, שמחבקת את מותני...
|
|
|
החיים הם כמו
קערת מרק. אתה
אף פעם לא יכול
לדעת מה תקבל.
במיוחד אם סבתא
שלך הכינה את
המרק. ובמיוחד
אם סבתא שלך שוב
שכחה לקחת
תרופות. |
|
