|
1988 גרה בשדה בוקר,איך הכל שונה עכשיו.במיוחד
ברגעים של שקט.
שקט.
אמן שכל אחד ימצא את הלבנת שלו.
ואם ליידה צומחת כלנית צרפתיה.
אז זה בכלל שוס.
זה תמיד קרה לו בדיוק באותו רחוב בתל אביב. פתאום היה רואה
בלונדינית והשליטה הייתה נעלמת לו, זה לא משנה גודל החזה או
הגובה, גם הפרצוף לא משנה (מצידו שתהיה בלונדינית צבועה),
העיקר שתהיה בלונדינית.
|
היד שלה קצת מזיעה אבל לא אכפת לו. הוא חושב שהיא אוהבת קצת
פחות אבל לא אכפת לו. היא אומרת שהוא מוזר אבל אחר-כך
מחבקת-בגלל זה לא אכפת לו.
|
אולי בגלל הרעש הנוראי שהיה מסביבה, לא הצליחה. היא רצתה שכל
האנשים יסתכלו רק עליה ויראו שהיא עצובה, ובוכה, אבל רק יצאו
לה עיוותי פנים, ושום דבר לא נזל...
|
הישיבה המתמדת בתחנה הפכה לאובססיביות בגלל איזה נערה אחת, לא
יפה במיוחד, אפילו די מכוערת, אבל בעיני הייתה עולם ומלואו...
|
רק תהיה שאוהב אותך.
ותאהב גם אתה.
חזרה.
|
לתת לה לנוח,
איך?
בך.
להרוות צימאונה,
בחיבוק
שלך.
|
אבל אני מרגישה שאני צפה על מים של אמת
ואתה, למטה קורא לי ומושיט לי יד,
ואני רוצה לרדת אלייך
אבל אני יודעת שאין לי אוויר.
|
לבי משתדל כעת,
לבנות בניית בטון,
כך שלא תוכל
להכאיב עוד.
אבל סדק של אור,
חוזר. ודוקר.
יותר
מהכול.
|
|
|
עשו מסיבה על
הגג העלו באוב
את אינשטיין,
קופרניקוס
ואחרים. אותי לא
הזמינו.
מניאקים.
פיזיקאי שלא
הוזמן למסיבה
החמה ביותר
בעיר. |
|
