|
אולי אעלה לגג
ובאמונה שלמה
אשאף רוח
קרה, חזקה.
|
אולי זה לילה אחרון
של לחימה.
מותשת ממאבקים
|
ואז, כשקו האופק נעלם ומה שנשאר זה עצבות
נוגע במיור, מרגיש אבוד.
מוסיף עוד קרן אור אחרונה, יחדה
של אמונה, תקווה.
|
הוא בכה וצרח. צעק ושתק.
שבר וברח.
הסביר שכואב לו לאהוב
כמו שכאב לו לשתוק.
אז הלכתי.
|
להבין שפרידה זה אכן כואב
וכ"כ קשה להיות בן אדם יחד,אוהב
|
|
|
אני לא בוכה,
אני סתם אלרגית
לעצב. |
|
