|
אבל אני הרי בכלל לא גבר,
ואת מכסת עצב הלידות כבר מילאתי.
אז מה אני עושה כאן לעזאזל,
בתור מחפשי העבודה
|
"מצאנו את עצמנו", אמרת.
ואני, שכמעט את עצמי
לדעת איבדתי
הבנתי -
|
כמו ששוקו ולחמנייה היו תמצית הקייטנות
וריח של ילקוט חדש - התחלות חדשות ומרגשות.
בעולם שלפני הערוצים,
הקניונים, והכוכבנות הילדות מערוץ 6.
|
ועל כן -
מנמיכה בבעתה
את הווליום ביננו,
מחשש לבאות.
|
מהצורך להביט בתוכי פנימה.
מהצורך להקשיב בי
להלמות הכאב המתדפק.
מהזדקקותי לקרבת קרובים מקאבריים
|
עם כל המניקור המדוקדק
לא מצליחה להותיר ציפורני שלמות .
רק לא להיות יפה מדי ,
רק לא להישמט מהשחקים .
|
לא בנסיקתי
ולא בקריסתי
מרוב שהייתי גם וגם וגם
נעשתי לכלום וכלום וכלום
|
לא נולדתי לאלתרמן
ולא הגרלתי הורה
שישורר עבורי שירי משמר
אך גם לי התפוצצות געשית בבטן
|
הגנבתי בך מבט אתמול
בתם השתחוויותיך לקהל
בעולם מודלק של מחיאות כפיים.
ולא הבליח בך חיוך ולו לשבריר.
|
כמו ברגע הראשון שלאחר פיגוע .
איך שהקלקת "DELETE" מחיי,
קפא לי החמצן בעורקים - מהתדהמה הדמומה.
ברגע השני החלה צווחת הסירנות להישמע,
|
לו ניתן לי לקנח את האף
אחת ולתמיד.
ולפתוח מבפנים את כל
הצ'קרות והמרידיאנים
|
אם תאכלי שוקולד
לא תכתבי.
ואני דוחסת שוקולדים בלי הפוגה
ובסיטונאות כותבת בידי הפנויה
|
אם תאכלי שוקולד
לא תכתבי.
כך אמרת לי באותו לילה הזוי.
ואני דוחסת שוקולדים בלי הפוגה
ובסיטונאות כותבת בידי הפנויה
|
פעם כשהייתי מריונטה ,
הכל היה לי פשוט כל כך,
שרציתי למות .
ואז נולד בי פינוקיו,
|
כל דקה חולפת
בה החלון והדלת
ממאנים לבשר את חזרתך לחיי
נפרסת בתוכי פרוסה נוספת
מינחה לחידלון העריץ התאוותן
|
הכנתי מלאי של מעטפות מבוילות ,
עם לשונית הדבקה-שלא אאלץ ללקק .
שלא יכאב כשאפזר 'קורות חיים' לכל עבר
כאילו לא היו כל תקוותיי מגוללות שם
|
"אלו רגשות טבעיים
של בני אדם רגילים"
אמרת .
ואני לא ידעתי מי הם
וכיצד הם מרגישים
מהבפנים .
|
הריח שלך מהול בגופי
והרחם שלי מדבר.
אך מוצאת עצמי בפינה, מאובנת,
מחשש לריחות השוצפים שאקבל .
|
ניחוח
חריכת השחי שלך
על זרועי השמאלית
מרקיד לי את הרחם
בעסיס אפרסקים סמוק .
|
|
|
היי, אתה- רוצה
לקנות אוויר
בשקל אחד?
הדילר בפעולה |
|
