|
גבירות ואדונים, ברשותכם, אשרטט דיוקן קצר של העומדת
לפניכם:
יוצרת בשם רות ניימרק!
נולדה בשנת 1990 בפתח תקווה, חיה ברמת גן, חולמת
לחיות בעתיד בפראג או בלונדון.
היא אוהבת קריאה וכתיבה, ספרות ושירה, קולנוע
ובדייה.
חולמת על בירות אירופה ומסתייפת עם צלליה.
שכן, קוראים נכבדים, דעו נא זאת, היא אוהבת סייף
ואין צליל מתוק לאוזנה מאשר צלצול הלהב המוצא מהנדן.
הנני מקבל אותכם בברכה בביקורכם. היו ברוכים!
זה היה אחר הצהריים עצל של יום שישי.
מזג האוויר היה חם. האוויר נע ממקום למקום באיטיות לחה.
|
הם לקחו ממני אותו.
הוא צעד בשדות הקרב
ומת למען מטרות שאף לא
ידע את שמן.
|
אמרו, מה עובר במוחכם
בשעת התפילה,
כאשר אתם נזכרים
בתאוות הלילה הנוטפות,
|
רחש צעדים, הם באים
הם עוקבים אחרי
אני רואה צללים
הנה שם!
|
איש עוד לא זכר את הודעתו
של האיש האפור: "הקומוניזם נפל".
מחר יעלה עוד יום חדש,
ככה זה כאשר הקומוניזם מת.
|
הוא הלך בשדה הגלבוע,
בינות הגופות המפוחמות
והצמחים המוכתמים בדם.
הסתכל בקפידה בכל גופה וגופה.
|
זרועותיה חובקות את
קומתו של הגבר שאינו בנמצא.
היא רוקדת לצלילי המנגינה
ולצידה הנסיך הפרטי שלה
|
אנחנו לכודות בריקוד נצחי של חוסר הבנה נורא.
הידיים אוחזות זו בידי זו כאזיקים, לבושות בשמלות ארגמניות
מהן מטפטף דם בכל צעד של הוולס אותו המצאנו בעצמנו ושמתנגן רק
בכוח רצוננו.
|
|
|
כלב נשך אדם זה
לא חדשות. כלב
בוער זה חדשות.
אז אל תנסו ללטף
כלב בוער, זוהי
חבלה בראיות.
(מוצג א') |
|
