|
פעם כתבתי. עכשיו כבר לא.
"בן כמה הוא יהיה?" דני גלובר לא מפסיק לחייך ולתחקר אותי כמו
הבהמה ההיא במיונים הפסיכוטכניים לפני עשר שנים בחיפה עד
ששקלתי להפסיק לה את קצבת המזון לשנה וגם דיווחתי לה על כך.
קב"ן, ברור שקב"ן. הוא דווקא חשב שאני מאד שפויה והחזיר אותי
לסיבוב אלם נוסף
|
- מה בשבילך?
- זיון בבקשה.
- סליחה, לא שמעתי.
|
רק אתה ואני ואין
שם כלום חוץ ממנה
אבל קשקשתי לה על הפרצוף.
|
הוא מסיר את החולצה ומשכיב אותי לישון ומנשק ומנשק ומנשק ולי
אין כוח לנשק ואין לי כוח לכלום וכל מה שקורה לי בראש קורה לי
גם בגוף ואני נותנת לו לבצע בי מעשים מגונים שבימים אחרים היו
עושים לי חיוך ועכשיו סוחטים ממני אשכוליות אחרונות של אנרגיה
והמיץ הזה כבר לא
|
|
|
םילוז םירבד
...תוחפ םילוע
אה?
ניראה אותך! |
|
