|
ילידת 1988 גאה. נולדה ביום כיפור בהיר ומן הסתם לא
כל כך נהדר. התחילה לכתוב בערך בכיתה ד', אבל הפסיקה
יותר מדי פעמים מיותר מדי סיבות.
מנסה לחיות את החיים, לבכות מדי פעם, לכתוב מדי פעם
והעיקר לא להתייאש. לא בטוחה מי באמת החבר הכי טוב
שלה, אלוהים או מממ...מישהו אחר. אבל היא מחפשת ולא
מתייאשת. המוטו שלה בחיים הוא שהכל יהיה בסדר והיא
מנסה להאמין בו.
לפעמים היא קיטשית ולפעמים עמוקה, לפעמים כותבת
למישהו ולפעמים לעצמה. אבל זה תמיד בא מהלב.
מחכה לביקורת בונה מאנשים שמבינים יותר ממנה.
תודה...
תקווה
אל תביטי איך מעבר
אל תביטי לאחור
את עוד תחצי את הגשר
למרות כל השחור.
ישנה אפלה וישנו ערפל
בהם כל אחד היה מתבלבל
את היחידה שנשארת צלולה
את היחידה שכן מבינה
את משכילה ואת יודעת
איך את עצמך בידיים לקחת
תרצי או לא זה מה שיש אי אפשר להתמקח
את יודעת ועל זה אי אפשר להתווכח.
תביטי אל תוך הנשמה
ותראי את עצמך העזובה
הנפשי אותה והאירי בה חיים
ותוכלי לראות הכל באורות שונים
תנפשי בעצמך את מנת הזוהר והחן
הם שם את יודעת זאת, אין צורך להילחם.
היופי שבך יקרן לעולם
ותמיד תהיה הטובה מכולם.
תרצי או לא תמיד אהיה כאן בשבילך
אעבור איתך את החיים, אהיה עימך
את עוד תראי איך יעלה החיוך לפניך
ואז כולם ירדפו אחריך.
תוציאי את עצמך אל תוך העולם
ואז תראי כמה תהי נאהבת על - ידי כולם.
אל תביטי איך מעבר לעולם לא לחזור למאחור
אין לך שום קשר עם כל מה שהיה ומה ששחור
חצית את הגשר עכשיו את בטוחה
את בצד השני עכשיו
בצד של התקווה.
נכתב והוקדש לה ע"י אדם שכשמו כן הוא, הביא המון אור
וחיוך לחייה...
אני זוכרת את כל מה שקשור אליו.
שנים עברו ועדיין מתפזרת בגופי תחושת חמימות משונה בכל פעם
שאני שומעת את שמו. אני זוכרת את מבטו השורף את עיניי, את
חיבוקו ששלח זרמים של חשמל בכל גופי ואת הרצון להיות שלו. זה
מעולם לא קרה. לא בדרך שאני דמיינתי את זה בכל מקרה.
|
אני, דמומה, במצב של חצי חלום, מסתכלת על התמונה שלה. מי אמר
שהכל יהיה טוב? מי אמר שכל אדם מקבל בסוף את הטוב המגיע לו?
היא לא קיבלה.
|
ההצגה הייתה אירונית במידה מסויימת. בהחלט לא מסוג ההצגות
שהייתם מראים לילד קטן. היה בה לעג קל לחיים באשר הם, לאהבה,
ולטעמי, גם לחוסר האונים של האדם מול הזמן. שלא לדבר על כמות
האזכורים ליחסי מין שבאו הן בסמוי והן במפורש.
|
האם אתה מעכל כל מילה שנאמרה, עובר על כל הברה, מנסה להוכיח
לעצמך, כמוני, שלמרות הרמזים שהגיעו משני הצדדים זה היה תמים
לחלוטין?
|
שבתאי כבר היה מוקף כולו בטבעות. הוא אוהב לעשות טבעות מהעשן.
רק הוא יודע לעשות אותן ואנחנו ממש נהנים לראות את זה. הוא
כמעט הכי גדול מבינינו ובריון כזה. בנות אוהבות את זה כנראה.
יש לו 9 חברות לבנאדם וכולן אוהבות אותו והוא אותן.
|
והיא מחייכת אליו, אל האביר הדמיוני, קוראת לו בלי קול, מחכה
לו שיבוא, רוצה כבר לראות את החיוך שלו ואת עיניו מסתכלות עליה
באהבה.
|
אתה תצחק על הטיפשות המתוקה
ברגעים שלא היו בינינו מעולם
ובשיחות שהתקיימו מפה לשם.
|
היא מותחת רגעים של אושר
על פני דפים של ספר מעלה טחב.
|
She ran away, she fell and rose,
She tried to disappear,
Away from feeling you so close,
Away from your shaddow, from tears.
|
You'll see a stranger
Across the room,
A beautiful angel
Looking quite like the moon.
|
You are the emptiness of being
|
She's playing the angel
To those blind to see
|
I've never been able to look truth in the eyes
But now I know
It's the only thing closest to love.
|
But now it's late, and it is true,
I am the evil hunting you.
|
הפכפכה, קרה ומחושבת,
כמו מלכה יושבת על כסאה הרם,
אך כאשר עלינו היא חושבת,
לוכדת היא אותנו לעולם.
|
בכל לבי אני מודה לך
על שאתה אוהב אותי,
אפילו שאינך יודע.
|
חלומות שחורים על עתיד ורוד
וילונות כהים ואין מה לראות
תמונה גזורה מעבר רחוק
עיניך מותירות בי גלים של צחוק.
|
אני חולה, חולה ממך ולא עליך,
לבי נשרף כמו עש בתוך האש...
|
ראיתי גם עצב, ראיתי כאב,
ראיתי סכין שפילחה את הלב.
|
למה לראות
אם קל יותר להיות עוורים?
|
הצל נופל כמו סורגים של בית הכלא,
הכלא בו אנחנו קצת כלואים.
|
אני שונאת את השיחות איתך,
אני תמיד מרגישה כמו טיפשה.
אני שונאת את המבטים שלך,
תפסיק להסתכל בבקשה!
|
זה חצי שנה כבר נמשך הקרב והוא עקוב מדם. האבדות אדירות משני
הצדדים ואולם עדיין התחושה היא כי הן גדולות יותר בצד המותקף.
|
אני עומדת בחוץ מעל תלולית עפר וקר, ויורד גשם, ואני לבד. אני
מעשנת סיגריה כדי להתחמם. ואולי זה בכלל לא כדי להתחמם. זאת
פשוט הסיגריה שאחרי. הסיגריה שאחרי הבלבול והכאב וחוסר הידיעה.
הסיגריה שתחתום סופית את הגולל על הסיפור הזה.
|
מבטה עבר באיטיות על כל הנוכחים בחדר. מבט משועשע, קר ומנותק.
מבט של עליונות.
היא שאפה את העשן הרך פעם נוספת. הפעם היא עשתה זאת לאט, כמעט
כאילו התענגה על ריח נוסטלגי של פרחים או בושם. היא הרגישה
כמלכה העומדת לחרוץ את גורל נתיניה.
|
הכאב נעלם, אני מרחפת, נקודת האור מתחילה לגדול. אני משאירה את
המחשבות עליך מאחור.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
כל הנגזרות
זונות, וכל
האינטגרלים בני
זונות.
נכשל. |
|
