|
כותב בעיקר על מה שבין, מה ששותק ומה שנוגע.
אבל איך המורה פרידה אמרה- "ממש לא משנה על מה, משנה
איך".
הוא עצם את עיניו ויחד עם אישוניו היורדים לאט ירד פחד סמיך על
הסמטה. שרידי השמש נעלמו אבל אף כוכב לא זרח בשמיים, אפלה
עמוקה של קבר. רוח מקפיאה עברה כמו שומר מיתולוגי בשערי המתים,
נשבה ודפקה בדלתות הפח הסגורות.
|
לידי התיישבה ילדונת חומה אדומה. "הי, אמרתי,את חומה אדומה".
היא חייכה ושאלה "זה מוזר לך?" "קצת", אמרתי וניסיתי להזכר למה
זה מוזר לי. ,איזו בירה אתה שותה?" שאלה ובעיניה סוג של הבטחה.
ניסיתי להזכר. אני תמיד שותה את אותה הבירה אבל עדיין כל גיסות
המוח ניסו להב
|
היא התבוננה בתקרה וחשבה כיצד מיד אחרי החג היא תתקשר לבעל
הבית ותדרוש לצבוע אבל כשחשבה שוב על חיוכו הזומם, תמיד ריר
לבן בקצות שפתיו ותמיד ידי העכביש שלו מפתיעות אותה מכל מיני
כיוונים החליטה לחשוב על כך שוב.
|
נעלי הבית שתקו. הן המתינו מבוישות בפינה עד שסיים הרוכל לספר
לי את סוד הזיקנה הנצחית (שלא אגלה לכם אותו גם בגלל שהבטחתי
וגם בגלל שאיש אינו רוצה להראות זקן ממה שהוא באמת).
|
עשה שהסיפור יתחיל בסופו של יום וייגמר בסופו של אדם אבל שבכל
זאת יהיה עם סוף בוהק, בוהק זו מילה יפה, כמו העטיפה של
השוקולד תפוז שחיכתה לערן ולי מתחת לכרית בירח דבש בכרתים.
אכלתי ממנו רק את הקצוות כי שוקולד זה טעים ותפוז זה טעים אבל
ביחד זה לא מתאים. את בקב
|
|
|
כשמשתעלים
מהריאות אי אפשר
לשמוע אם מדברים
אלייך. או
עלייך. או בכלל.
צריך בעיקר
להיזהר לא
להחנק.
מתוך: דברים שלא
ידעת על דלקת
ריאות |
|
