|
מהמעמד הבינוני האמיד
זהו שיר זיכרון לגיבורים המתים.
על איי התנועה, ובין הנתיבים.
לא נפחד, לא נרעד, יחד במצעד;
גיבורים אמיתיים מתים נוהגים
|
מעל המחנה עורבים חגים,
נוטרים הם את זיכרון עמי.
עדים שקטים הם, לא ינחמו
ועתה אין כל חי תחת השמש
|
הרים לעולם לא ייפגשו,
אך אותך עוד אראה אחי.
כי החיים כשבילים מתפתלים.
מתנגשים ומתפצלים, מתקצרים ומתארכים
|
והחמה מנוונת את המוח
הילד אוחז נשקו והנה גבר
ומבוגרים רק רוצים לברוח
ובערכים ישנים נוצר השבר
|
ארצי, זו תוצאה של התאהבות,
אך ניכרת גם שנאה יוקדת.
ובסוף קרה שהכנו אותך עד מוות.
על גופתך אנו עומדים ומתייפחים
|
|
|
החיים הם כמו
גלגל ענק לפעמים
אתה למעלה
לפעמים אתה למטה
ולפעמים אתה
נופל ומת. |
|
