|
רועי ויטלר
אורי פתח חלון, בחוץ שיחקו ילדים, החופש הגדול בעיצומו, אורי
סגר חלון, "עדיף להחנק", חשב.
|
אחר כך באה אלי ושתי עיניה נוזלות. באתי לשתות את דמעותיה,
כהרגלי, אך זה היה טעם אחר, ירקתי אותן ואמרתי:" זה מי ים".
היא חייכה אלי חיוך ואמרה שהיא אוהבת אותי.
|
הבן קם ללכת, מזועזע מעוצמת המעשה
האם נרעדת.
הבן בוכה אבל עיניו יבשות
האם - עיניה תמיד לחות.
הבן רוכן.
האם מתכוננת לספוג נשיקה.
הבן לוקח מפתח.
האם מתכווצת.
|
ואני עולה על הר בירושלים
וזהו רק חלום
במציאות לא הייתי עולה על הר
שאין בו מעקה בטיחות.
|
כשיש את השיר של נועמי
ברדיו
אז היא באה בריצה
נעמדת מולו
ובוהה.
|
השכינה שורה כאן
בקברי
מכל עבר צפים ועולים
גלי געגוע לחיי.
|
וזה התחיל אצלי בצרחה
בעצם זה התחיל כבר אתמול
זה תפס לי את הלב ומעך אותו
|
אני ילד טבע שכמותי
חד ונסער
חושיי מחודדים מופנים
אל השמש
שמסנוורת אותי
משפיל מבט לאדמה
|
השאירה אותי עם הערגה
שזה כמו געגוע
רק מילה יותר יפה
|
אל תזיעו בגללי
שבו בבית עם מזגן
|
המציאות בעיני המתבונן
המתבונן זה אני,
אני בעיני המתבונן
אני זה אני
|
נסיונות לרפורמה בעברית
רפורמה היא בתו של
השעמום
השעמום הוא יציר הזמן
|
זה לא משנה
היא עומדת
לופת את שדיה,
בצומת.
צדקה תציל ממות.
|
ואני כלאדם, יכול להחליף שם וזהות, לפתח מבטא גרמני או לגדל
קרחת; האפשרויות שממתינות לא מגבילות, אני הוא שמגביל אותן.
|
|
|
אני זוכר את
ברית המילה
שלי.
אירוע משעשע.
הייתי שיכור
באותו ערב
וצבטתי לכמה
קרובות משפחה
באזורים
אינטימיים.
בסוף כולם כל כך
התעצבנו עלי,
שהם פשוט חתכו
לי ת'זין.
אפרוח ורוד,
חושף (את מה
שנשאר). |
|
