|
שמעתי את סיום השיחה בדיוק ברגע שבו תפסתי מקום לצידה. סורבה,
אמרתי בביטחון. ואז אמרתי, כמו שאני אומר תמיד כשזה קורה לי:
סליחה, את לא יכולה לשמוע את המחשבות שלי.
|
כל שנה הם נפגשים ביום הראשון של מה שהיה פעם החופש הגדול
מהלימודים, מין מסורת דביקה כזו שמתאימה לנערי פרברים יותר
מאשר לחבורה של עירוניים ציניקנים.
|
|
|
בניין לא כל כך
חזק, אבל
האוכל...
החבר של שלי
ושלי בחתונה
באולמי ורסאי. |
|
