|
שירים וסיפורים הם הדרכים הטובות ביותר להפגין
רגשות.
רוי
יצירות מעודפות:
-סיפור מוזר
-אני זה הוא
-מראה אדומה
-אונס
-השמיים נופלים
-המעלית לשום מקום
-סנדביץ'
בעצם הסיפור הזה הוא לא הסיפור הזה כי הסיפור הזה הוא בעצם על
שני החברים הכי טובים שיש בעולם. אחד שמו א', והשני ב'. או אם
יש העדפה למספרים אז 1 ו-2.
|
ביום בו הלכתי ברגל לחברה שלי בפעם הראשונה פגשתי את אלוהים.
הוא לא היה גבוה ולא נמוך, לא שחור ולא לבן, לא צעיר ולא זקן.
הוא היה באמצע ומאוד צנוע. הוא לא הכריז על כך שהוא אלוהים,
הוא פשוט שאל אותי איפה נמצא רחוב דיזינגוף ואיך מגיעים אליו,
ואני ישר ידעתי
|
המעבר מגן עדן לגיהנום היה מאוד מסובך.
"זה רק לכמה חודשים", אמרה אמא. אבל בפנים ידעתי שכמה החודשים
האלה יעברו לאט ויהיו ממש גיהנום.
|
תלו את המודעה הזאת בכניסה בבית הספר והרבה ילדים צחקו , חלק
בכו, ואני לא הבעתי שום רגש או דעה. אבל להלוויה שלו הלכתי.
|
במרחק של שני רחובות ממני יש רחוב. ברחוב הזה יש איש שתמיד
יושב וקורא עיתון. תמיד באותו מקום, ומאחוריו יש קיר לבנים
בצבע אדום מוזר. במקרה, הרחוב הזה בדרך לעבודה שלי אז יוצא לי
לעבור שם כל יום, חוץ משישי-שבת וערבי חג.
|
זה לא היה גדול ולא היה קטן. נכנסו שם אולי חמישים איש. קבענו
להיפגש שם שעה אחרי שהשמש ירדה. להיכנס לשם ולשבת לבד היה מביך
מידי, אז נשארתי בחוץ. היה קר. איפה המצית? פשפשתי בתיק ומצאתי
אותה. הדלקתי את הסיגריה, העשן היה סמיך, טעים.
|
האדים מהקפה של הבוקר טשטשו לי את הראייה, אבל זה לא הפריע לי.
הטוסט היה בדיוק בחום ובצבע האהובים עליי והחמאה הייתה רכה
כענן. קראתי עיתון ולהפתעתי לא היו חדשות רעות. הכנסתי יד לתוך
הכיס והוצאתי את הסיגריות האהובות עליי.
|
לילה אחד סבא שלי נעלם. סבתא וגם אבא בכו. אבא העיר אותי
בלילה, לקח לי זמן להיתאושש והוא בכה. נילחצתי, כי אף פעם לא
ראיתי אותו בוכה. הוא אמר לי שסבא לא יחזור יותר. לא הבנתי.
|
אם הייתי יכול להגיד לך מה קרה, הייתי אומר כמעט בוודאות. אבל
מכיוון שהתעוררתי שלושה ימים אחרי, אני לא יכול להגיד כלום. כל
מה שאני זוכר מתחיל ונגמר בכך שזה היה ביום שישי. השמיים היו
אפורים, על גבול השחורים, את השמש לא ראו בכלל.
|
חפצים תמיד דיברו אלי. מאז שאני זוכר את עצמי, הקירות, הלבנים,
הבגדים, האדמה, הכול, דיבר אלי. ולא מבחינת יופי אלה ממש
משפטים שלמים. בהתחלה זה ממש הפחיד אותי אבל לאחר שיחה מעוד
מעניינת שהייתה לי עם הדלת של השירותים הבנתי שאין ממה לפחד כי
יש לי כוח על טבעי.
|
"כל כך כיף" חשבתי, "להיות חפץ שמסתכלים ורואים אנשים אחרים.
כל כך כיף יהיה להיות אף אחד מיוחד, רק מראה אדומה, לעצב את
עצמי לפי אחרים. כל כך כיף יהיה למשוך תשומת לב, רק לכמה דקות
כל פעם, ולהישכח באותה מהירות".
|
כל הבית שלו היה מלא בתמונות פולרואיד. אבל לא תמונה פה תמונה
שם, כל קיר, בכול חדר היה מלא עד אפס מקום. כל כך מלא, שאף אחד
חוץ מימנו, לא יודע את הצבע המקורי של הקיר. בתמונות יש כל
מיני דברים. יש שעון באחד, אישה וילד באחר, כל מיני שטויות
כאלה.
|
"שמישהו יכבה את האור הזה כבר", אמרתי. שכבתי במיטה וראיתי
טלוויזיה. היה סרט מלחמה. "עוד אחד חשבתי". כנראה שלא היה אף
אחד בחדר כי האור נשאר דולק. הרמתי את הראש העצלן שלי, ובאמת
דיברתי לעצמי. הפלורסנט הזה התקלקל לפני כמה ימים, אבל אני
עצלן מדי להחליף אותו.
|
שמו היה שמעון המלאך. שמעון שלי היה הכי טוב מכל המלאכים. מדי
פעם היה יורד מהשמיים ומביא לי עוד סנדביץ', כזה אקסטרה למקרה
שאני אהיה רעב. אותם בדרך כלל אני שומר. לא יודע למה.
|
היא הייתה יפה, בזה אין ספק. היופי שלה היה יופי מוזר כזה שקשה
להסביר. ואם אני אגיד שלא התאהבתי בה מהרגע הראשון, אני אשקר.
זה היה ערב קסום. יצאתי עם כמה חברים שלי, שלושה לייתר דיוק.
אני לא יודע להסביר את זה, אבל היתה לי הרגשה טובה לגביי
הפגישה הלילה.
|
"אז מה גורם לך אושר?", שאל הפסיכיאטר שלי. חשבתי שזו שאלה די
מוזרה לשאול, מכיוון שאני בטיפול אצלו כבר יותר משלוש שנים.
"להרוג אנשים", עניתי בטבעיות. "אבל לא להרוג אותם כשהם ערים
עם אקדח או רעל או משהו, אלא כשהם ישנים. אני פורץ אליהם
הביתה, בודק שהילדים י
|
ילדה תמימה ברחוב הלכה,
שלפתע קפץ מולה בבהלה
גנב מוזר עם עיניים סונאות
שאת חולצתה היפה השליך וקרע
|
אם הקיר יכול היה לדבר,
היינו יודעים הכול.
|
יש לי קובץ משפטי משפחה,
שאומרים כשיש שימחה
מדקלמים כשאת עצובה,
ואומרים בלי שום-קשר או סיבה.
|
אז אנשים אמרו לי "בטח שלא נפטרת מהם, הרי דיברת איתם".
ות'אמת, הם צדקו. איזה רעיון מטורף זה לדבר עם טפילים למיניהם.
ועוד לחשוב שהם יקשיבו לי בכלל וירדו מהגוף המסכן שלי.
מוזר.
|
אולי זה בגללו?
כן, אני חושב שזה בגללו...
אה, אתה לא מכיר אותו.
|
את תחכי לי? שאני אבוא אלייך באיחור קטן? ותחייכי עם החיוך שאת
עושה כל-כך טוב?
|
למה את איתו?
מה, אני לא טוב מספיק?
אני ואת משלימים אחד את השני,
וכשאת איתו, הוא שם רק כדי להראות עד כמה את, את.
|
כשהשחר עלה, הוא חזר הביתה, אחרי כל הזמן הזה. המיטה שלו הייתה
מבולגנת כהרגלה. הסדין הלבן היה מוכתם בנוזל "מהלילה שעבר",
שהיה לפני כמה חודשים טובים.
|
יש כמה סוגים של תגובות בבמה החדשה.
|
|
|
שלום על כולכם,
חוץ מאלה שלא. |
|
