|
 
כשהייתי קטן התחלתי להיות ביישן, עדיין לא גיליתי למה.
מאז המוח שלי פיתח שיטה לסנן את כל המחשבות ולהוציא החוצה
בדיבור רק אחוז קטן מהן. בנוסף לכך בגלל הפחד הגדול שלי
מדיבור, אני צוחק על הכל, או שאני מדבר בנימה צינית או מבודחת.
אני חושש מביקורות של אנשים, ב
|
חשבתי על הבית שלי ברמת גן ואיך שפוצצו אותו במלחמת המפרץ,
חשבתי על גלידה בטעם וניל, חשבתי שעדיף לי להתאבד בקפיצה
מהבניין של המנהלת לפני שהפושטקים יצליחו להרוג אותי. למזלי
באמצע שחשבתי איך נורית השמנה תראה בביקיני סגול, צלצל הצלצול
הצורם וכל הפושטקים נכנסו.
|
נסענו עד שהגענו לחוף הים, שם ישבנו על החול, ואחר כך נכנסו
למים, פתאום שירלי קפצה, רקדה, שרה ונתנה לי קומץ נשיקות בחול,
ומלח, שנכנס לי לעיניים. ירדו לי דמעות, שירלי לא הבינה למה.
הסברתי לה.
|
היא אמרה לי שמהרגע שקראה את הכתבה היא רצתה מאוד להכיר אותי.
ושאני בן אדם מעניין, חכם, וחמוד. אני הקשבתי לדבריה, בעודי
מסתכל על כפות רגליה היחפות. ככה בעצם הכרנו, אני ותמר יצחקי.
הסיפור הזה הוא המשך לסיפור "הרומן שלי עם שירלי כהן"
|
הכאבת לי מאוד. הפה נשאר דבוק בגלל הרוק הרב שעבר בינינו כמו
נחל, רק אוויר טוב היה חסר לנו ושמיים כחולים ועננים בצורת
חיות משונות, וחלומות, חלומות היום חסרים לנו, יותר מכל אולי,
לא הגשמנו כלום.
|
אישה: תלוי מה מטרתו של הבוהה. החזה שלי הוא לא סתם חזה, הוא
גדול, נעים, רך ויפה. אני לא מרשה לבהות בו סתם ללא סיבה.
"צריך מטרה" ככה אימא שלי תמיד אמרה. "את קונה חלב כי את רוצה
לשתות, את לא קונה חלב כי את רוצה לבכות." צריך מטרה מוצדקת.
|
עמדנו חבוקים, והתנשקנו. לא זזנו, דבר לא הניד אותנו ממקומנו,
גם לא הגשם שהחל מטפטף על בגדינו ועורנו, עד לשד עצמותינו. אני
הבטתי בה ובעורה הרך, הלבן והבוהק. חשבתי על אותה הנשיקה ברגע
שהיא התרחשה. רעמים וברקים ליוו את הנשיקה הזו ואת המחשבות שלי
עליה
|
אחרי שהם סיימו לאכול ולדבר, הם יצאו לטיול קצר בחוץ, על הירח
(כן, על הירח, כי רועי רצה לעשות משהו מיוחד בפעם הראשונה שהם
עושים משהו ביום שישי בלילה.) הירח כל כך יפה בלילה, והכל היה
ממש שקט.
|
עכשיו כשכבר יש לי חבר והקריירה שלי בשיאה אני יכולה לספר לכם
את הסיפור האמיתי עליי.
|
תמיד רציתי מישהי שתאהב אותי. גם עכשיו אני רוצה מישהי כזאת,
אבל זו לא את. היה לנו נחמד בהתחלה, אבל אז התחילו מתחים לא
רצויים. לא הגדרנו כלום בינינו, ולא ידענו מה עושים, ולאן
הולכים הלאה. אני פחדן, אז לא אמרתי כלום, אבל את ישר אמרת מה
שאת רוצה.
|
וכך זה נמשך
שנים על גבי שנים
עד שנגמרו האבנים
וכל הארץ נהפכה למישור
ולא נשארו פיסות אדמה
הכל היה שקט ונחמד
רק לא נשאר אף אחד
|
רותם -
אהבתי באה אלייך בגלים.
ליבי נסחף מתשוקתך
אל מגדלור חיינו.
|
אוהב אותך
את הצחוק הפרוע
את השער השרוע
על פנייך
את מאור ענייך
את הנשיקות
על שפתייך
הבוערות מתשוקה
רוצה אותך
רוצה אהבה
|
תהייה קצת התנגדות מצד ההורים,
אבל הם לא יודעים,
לא מבינים,
שזה בסדר
שתגורי אצלי בחדר.
|
אותך תאהב פי שש
רק אותה תמשש
לא פלא שקמים עם כאב ראש
בשעה שלוש
רוצה שהיא תפסיק ללחוש
לסוסים שבראשך דוהרים
במסלולים בוערים
שבהם מעולם לא העזת ללכת
והנה השלכת
אתה מתכסה בעלי דיכאון
מתפוררים
אתה צופה מבפנים
איך החיים לאט נמסים
|
אין מלחמות צודקות,
ואין צבא צודק.
|
הוא היה איש קטן צועק,
בתוך איש גדול שותק.
|
את האהבה
שום דבר לא יכול לנצח
אני לא רוצח
וגם לא פושע
אבל אפילו אם הייתי
הייתי משתגע
כשהייתי רואה אותך
|
אל לנו להתרפק על העבר.
אמרו שהיה כאן שמח לפני שנולדתי.
אל לנו להתפרק בגלל העבר.
אני רוצה למות,
ולא אכפת לי.
|
אל תנסי
לכרוך סביבך חברים או חבלים
|
אם אראה לפי עינייך
שאת רוצה
אבוא בריצה
גם אמות איתך ביחד
אם שפתייך יקראו לי
אקרא את שמך בחזרה
ואם יענה לי ההד, אתעודד.
עכשיו קחי לי את הנשמה.
|
אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני
אם אשכחך אהובתי
לא יהיה כבר מתח מיני
|
וכל מה שנשאר לי היא הריקנות
שחורה ולבנה בתוך הנשמה,
כמו אבן בכליות.
בלי רצון להיות.
|
העמדתי פנים.
מסכות- שכבות רבות של מסכות,
שקילפתי מעצמי בהיותי עוד נער.
העמדתי כל מסכה על טעותה-
עמוד, עמוד תלייה, גרדום קטן משל עצמי.
כך נהייתי רוצח סידרתי.
|
אני דף,
דף משובץ.
ואת עט.
עושה בי חורים.
קורעת אותי לפיסות.
כותבת, צורבת אותי,
בדיו שחור, בדם אדום.
|
אני הולך לישון
ולא אכפת לי מכלום
|
אני רוצה אותך צוחקת
אני רוצה אותך
ואת פרצופך המלאכי
אז מה אם אני שומר כאן
ופורץ בבכי
|
בית הספר הוא
בית חרושת לאמצעי לחימה.
וכל מורה היא
כיתת יורים שלמה.
|
בכל רווח בין מילה למילה
אני נזכר איך אהבתי אותך.
ובכל נקודה ...
אני מרגיש איך את נפרדת ממני.
|
זה היה שלשום בחצות
הם רצו את הגבול לחצות
אבל אז הם חשבו
על חברה של חייל
|
בסוף כולם מתים
לא משנה לאן תלך
בסוף כולם הולכים
לא משנה איזה אדמה תקנה
בסוף האדמה תיקנה אותך
ואימא מחכה לך בבית ובוכה
|
אני כמו עלה
בשלכת, בסוף הסתיו.
|
הבית
כה רחוק הוא הבית
המים כה שלווים
ספינות שטות למרחקים
הכוכבים זוהרים כל כך עמוק
רוצה איתך לצחוק
יחד על המזח
|
אני רוצה לזיין אותך כבר
אבל קול לא נותר
כוח לא נשאר
|
רגליי נגדעו במלחמה הזאת.
עיניי חדלו מלראות.
ליבי מפחד לפעום.
קשה לנשום,
ואני יתום.
|
מרגיש נואש
אולי קצת מיואש
ניסיתי כמעט הכל
עד אתמול
|
יום חולף כלילה ארוך
מים מתייבשים מצמא
והחום חלה והצטנן
מהרוח הקרה
|
הייתי אומר לה זאת.
היא הייתה צועקת עליי.
והיינו נפרדים.
|
ישראל לא תתאבד
קודם היא תשלה את עצמה
שמגיע לה לחיות.
|
כולם המשיכו עם החיים ונעלמו
והוא הלך לעולמו
|
רק רציתי לומר לך
שדמעות לא יכולות להציף את ליבי
באהבה
|
לירז
נשיקה הולידה אהבה
חיבוק הפיק חום
והפרידה הפיקה מים
|
שדרן תמוה
מגיע לאולפן,
מוציא שפן
מתוך ענן עשן
|
מוות לערבים
הם קוראים
הם לא יודעים
שגם סופם של בקרים
למות בצהריים
|
מחאה
ניסיתי למרוח
כמו לחם עם חמאה
אך הסכין נשבר
ועוד סתיו עבר לו
|
ליבי
לא קשה כאבן.
הוא רך
בדיוק כמו שלך,
אבל בגלל שהיה לו קשה הוא ברח.
|
המלחמה צדקה שאמרה לי
שאין נשים צודקות.
נשים עולות לי בדם,
בדם ויזע.
|
נמאס לי
שאת מסיידת את קירות אישיותך
הצבע מתקלף עוד פעם
מגלה סדקים עמוקים
בלבך הדהוי שמנסה לפעום.
|
קולות בוקעים מן המרקע,
והרקיע כה אפור.
את מה שהיה בינינו קשה לזכור.
|
יש לי שיגעון
כל דקה
מסתכל על השעון
ומחכה לך
|
ומי זה העצמי הזה?
אני לא יודע מי אני.
|
אך המחשבות
כמו מטרות נעות
מתמלאות חורים
מגעגוע
|
קחי אותי עכשיו
עשי בי
מה שבא לך
אני אוויר
שאפי אותי לריאותייך, לליבך
ויחד נלך
|
קצב גדילתן של הקלמנטינות
כקצב זריזות ידו של קצב.
או כשל הליכת הצב.
או כשל שליחת צו
מלחמה.
|
רבותיי וגבירותיי
המהפכה מתחילה,
והיא גורמת לי בחילה.
אני רוצה להקיא אותה מהר,
ואז אוכל להגמר.
עשיתי את שלי.
אני חולה מטורף,
שמקיא הרבה.
|
רוצה שתצא אחות,
תנשק אותי בפי
עד שאחנק.
רוצה להקיא,
בלי להתאפק.
|
עצמאות ללא מהות
מתגייסים לצבא
ורוצים למות
|
אין מילים באוויר.
רק שתיקה ארוכה, מתמשכת,
בלי מסר ברור.
ללא משמעות.
רק דקת דומיה.
|
היא אמרה
שמור על עצמך
אני אמרתי לה
תפקידי לשמור עלייך
לא אוכל לחיות בלעדייך
|
עם שלם
ניצב מולי
בכל מחשבת מלחמה
ואז הוא נופל
ואז יש דממה
|
כשאתגייס לצבא,
תקבעו את חיי,
תקבעו את מותי,
תקבעו את קברי.
|
יש אמת חדה וקוצנית
היושבת בתוכי,
ובוכה
על התפתחותה
ההולכת וגוברת.
|
רק הזיכרונות חוזרים
זוכרים
ולא זורחים יותר לעולם
תם ונשלם
מחזור שירים, דור לירן.
|
ויקברו אותך בהר
עדיף מוקדם ממאוחר
עדיף אפילו שיהיה מחר
|
אני מנסה להשיג קצת
אבל עדיין לא מצאתי
אולי יש כמה פירורים על הסכין
שאיתה אותך רצחתי
|
אז מה אם אני ביישן ומופנם.
אז מה אם נישקתי מישהי רק בגיל 17.
אז מה אם רעדתי באותו זמן, ודחפתי את הלשון פנימה מהר מדי.
אז מה אם היא נפרדה ממני לאחר שלוש שבועות.
|
אני רוצה מישהי להתאהב בה, שתהייה לי לאישה, אני רוצה לעשות
איתה סקס חסר גבולות, לעשות איזה ארבע ילדים. לעבוד במשהו שאני
אוהב, למרות שעדיין לא מצאתי ממש תחום כזה, ואז אני רוצה למות.
|
כל זה יקרה אם תפטר מהביישנות הזו. אתה מחביא מכולם את האישיות
הנפלאה שיש לך וחבל שכך. אתה מבזבז את שנותייך הטובות. את
חייך. אתה סתם מיואש ומאוכזב. תחייך, תוציא כל מה שיש לך,
ותקווה שלא תחזור בארון, ואז הכל ישתנה.
|
הסתכלתי לך בעיניים,
שאלת אותי על מה אני חושב.
רציתי לומר שאותך אני אוהב,
אבל לא אמרתי דבר.
|
לאחר שניות מספר פתח הקצב את הדלת עד סופה ודמותו השלמה נגלתה
לעיני למך. איש רחב, פניו נפוחות, בטנו עגלגלה ושיערו מאפיר.
הוא לבוש לבן, לבן עכור ומלוכלך, וסינר גדול פרוס מצווארו
ומטה, כמעט עד נעלי העור השחורות, הבוהקות. מספר כתמים קטנים
של דם היו מרוחים על ס
|
"אני רוצה אותך עכשיו, איתי כאן, בפרסומת החדשה של המיטות,
בתוך המיטה, ומתחת לשמיכה". כל פעם שאני רואה את הפרסומת, אני
מתגעגע אלייך, ואל המבטים שלך. כל דקה אני חושב עלייך. רוצה
שתשובי מניו יורק.
|
אל הארכיון האישי (39 יצירות מאורכבות)
|
|
אילו רסקולניקוב
היה רק שומע על
תוכניות ההלואה
לסטודנטים
החדשות שלנו, כל
זה לא היה
קורה... |
|
