|
הלילה, לא
הלילה ארצה
רק
לחוש את עורך הדק, הרך
|
הוא, לעומתי, לא ממהר לשום מקום
או שמא
חשופית מבחילה
|
חבל גס, קלוע כצמה
והוא כמעט לא-מציאות
בו אני קשור, מחובר
כמו חבל טבור
|
אבל אני זועק לו עכשיו
יום כיפור שלי
|
|
|
גוטנברג
אלכסנדר גראהם
בל
ארז טל
בועז רימר.
האיש שישן
בצהריים. |
|
