|
נולד בירושלים, אבל נוצר בחו"ל.
ובזמן האחרון דברים מתחילים להתבהר לו,
לא ממש, אבל קצת.
הוא לא מצליח להגדיר את עצמו, הוא סוג של הכל
אבל לא ממש עד הסוף.
אולי הוא יימצא מישהו שיצליח לעזור לו עם זה.
ואם לא, הוא תמיד מחפש מישהו לרוץ איתו...
ותמיד בסוף, כשהאורות כבים
תשאר לבד אל מול הכוכבים
לא בוטח במציאות לא בעולם סביבך
אתה נשאר לנצח רק עם עצמך.
|
בחדר אחד, בבית נחמד, עם דלת ומזגן גר לו איש לבד.
זהו הומלס ביתי, כן זה איש אמיתי, די נחמד.
|
שוב החושך עוטף הכל/ בולע בלי לחשוב.
מנסה למצוא את האור/ מקווה שיהיה עוד טוב.
|
אתה יושב עם הגיטרה, משחק עם האקורד,
פורט על הגיטרה, גורם לצליל לרעוד.
אתה יושב עם הגיטרה, מנגן לעצמך,
|
אימא את לא לבד, ולא תהיי עוד לעולם,
כי את חלק ממשפחה שנוצרה בשל מותם,
של הילדים שלא ישובו, של אלו שהלכו,
|
וחיים לפעמים, לפעמים קצת מתים
אך שורדים במציאות שהיא אחרת
ואולי במציאות אני נעלם ואתה פה,
אני זה שנשאר כמזכרת.
|
לא שומע אותך בכלל
אנ'לא רואה אותך, מתקרבת.
לא מרגיש שזאת את,
ולא אכפת לי שאת עוזבת.
|
רוצה לעוף מכאן, להביט בכוכבים.
להיות אתך קרוב, ולקבור את הכאבים.
לנסות ולשכוח לרגע, את כל מה שנגמר,
לשכוח את כל מה שהיה, ולא חזר.
|
ושוב רצים, הפעם ביחד, ריצה ארוכה.
רצים בלי מילים, לעזאל הפחד, העיקר להיות איתה
|
ואני יושב בצד, מחכה שתהיה מוכן,
לא רוצה להזיז אותך, מפחד שלא תשאר כאן.
ומבעד לשנים ואחרי הכל אני נשאר לידך
אחי לעולם לא תיפול, רוחך, כשאני אתך
|
תבוא, אני קורא לך, לצאת מכאן,
נלך נשתחרר, נאבד את הזמן.
זה לא חשוב, להיות כאן בכלל,
רוצה שתחזור ולא מסוגל.
|
שינית אותי, כשרק הגעת,
כשהיית עוד ילד, ללא הגנות.
צפיתי בך, עם הבעה מבוהלת,
|
אני עוצם את העיניים ומודיע להם,
מחר יום אחרון, אחרי זה להעלם,
הם אומרים "זה בסדר, זה תלוי רק בך,
כי אנחנו קיימים רק בראש שלך!"
|
האמת, חשבתי שלאבד אותך יכאב יותר. או יכאב בכלל. אחרי 18 שנים
חשבתי שיהיה לי ממש קשה. אולי אם זה היה קורה פעם זה היה כואב.
אבל עכשיו...מממ... אפשר להגיד שהשלמתי עם זה עוד לפני שזה
באמת קרה.
|
|
|
איזהו גיבור?
החכם מכל אדם. |
|
