|
נולד בקזחסטן בשנת 84 בבקתת בוץ מעופשת אבל אז הוא
הבין שהוא חולם ושחייו העגומים הם כשל קיבוצניק מן
השורה אשר אוהב את כלבתו ומחבב את סביבתו.
בוגר המכינה ע"ש רבין וקורס מכונאי מג"ח
ביום שהכלבה שלי מתה, הלכתי כל הדרך לדולינה והתיישבתי על האבן
שליד המדרגות שיורדות למערת פאר.שלפתי את המקטרת(תודה למיכל)
ואת שקיק הטבק, ועישנתי וחשבתי.
|
ביל גייטס היה חנון. זו לא דעתי או סתם איזו אמירה, זו עובדה
שהוכחה בשטח. אפשר להגיד שהוא עדיין חנון. מלא כסף אמנם, אבל
עדיין חנון
|
פעם היה איש. בעצם האיש הזה היה הרבה פעמים, בערך 16,278 אם לא
מחשיבים את הפעם שהוא כמעט היה. האיש היה כל כך הרבה פעמים
שכבר נמאס לו להיות, ולמרות זאת הוא המשיך להישען על עמוד
החשמל בפיאצה די ספאניה והסתכל על הנשים לבושות הפרווה שירדו
במדרגות הספרדיות
|
ברגעים האלו יכלתי לחנוק את אלוהים בכבודו ובעצמו. "ההסכם היה
לא לפגוע ברומי, נשבעת" ירמי דיבר לראשונה באותו יום והסתכל על
מומי בעיניים של מוות. "זה היה מזמן וזה היה טפשי. אתם באמת
רציניים בקשר לזה?" לחצתי חזק יותר, הוא נחנק.
|
בעודי מזמזם לעצמי את הבית האחרון והטראגי מ"שני חברים יצאו
לדרך"(קיבוצניק או לא?), ניגש אליי בחור לבוש במעיל רוח ארוך
וכובע ישן כזה, שמינימום היה יכול להיות סוכן של הק.ג.ב ושאל
אותי "מה קורה?"
|
אנחנו צריכים להעביר היום עדר דרך המיסורי, והסיוקס נהיו ממש
אמיצים בזמן האחרון, הם חוצים לפעמים את הגואדו לארגו ומנסים
לגנוב כמה ראשים. בילי טוען את הקולט שלו, ומכוון קצת על
חביות, מנסה להרשים אותנו עם תרגילים של זריזות ידיים. זה אף
פעם לא עבד לו.
|
סיבת המלחמה לא הייתה ממש ברורה לאף אחד, אבל בגלל שבשני
המחנות היו גנגסטרים פעילים וגנגסטרים לשעבר, החבר'ה משני
החופים החליטו לירות קודם ולשאול שאלות אחר כך.
|
שיע הבריח עוד הנחה והמשיך להקשיב לדיווח. ככל שהוא התקדם
בכביש התגבשה במוחו של שיע החלטה. הוא היה שלם איתה יותר
מההחלטה שלו לצבוע את חדר העבודה שלו בכחול ים. הוא היה שלם עם
ההחלטה הזו יותר מעם ההחלטה שלו לבגוד באשתו.
רוח של משימה מילאה את גופו של שיע, ובע
|
אחרי 7 העורך שלי מצלצל, לוודא שאני מגיע לפגישה איתו מחר. אז
אני צורח עליו: "פגישה? יש לי פגישה עם אימא שלך מחר יא חתיכת
אליטיסט, אתה יכול להשתמש בחוזה שלך בתור נייר טואלט."
|
אני מתעורר בוקר והולך לחדר-אוכל,אוכל עם אנשים שאני שונא.
אחרי זה אני הולך לעבודה, עובד עם אנשים שאני שונא. כשאני
מסתובב כל מה שאני רואה זה אנשים שאני שונא. אז לקחתי מזוודה,
מילאתי אותה בבגדים וטסתי לתאילאנד.
|
"אני אלוהים" הוא ענה כאילו הוא מכריז למשוגע שהשמש אכן צהובה.
שום סיכוי! עניתי לו בהתלהבות הר וגייניקית אופינית.
"אלוהים מת" הסברתי לו את מה שכל ילד בגו יודע.
|
ולא יהיה אכפת לי שאין כבר בניינים
את תהי מי שהרסה את סולם ריכטר
ואני אדע שאת היחידה
כי את באת אליי כמו רעידת אדמה
|
מקונן זה אני לא ידעתם? מקונן, לו ידעו ידידי
מקונן על ימים שהיו לי איתם, שאותם רק אזכור עד בלי די
|
כי אני איתך גמרתי, ואת עכשיו גמורה
וכמו שפרדריך אמר, כך זה נגמר
ניתוק, את לי זרה
כבר לא יצירה.
עכשיו את פרוצה
|
וזה קשה נורא, וזה קשה ולא ידוע
היית גם רודנית אבל הגנת עליי מכל
ובלילות קשים אני שואל עצמי בשקט
האם לחזור אחורה ואל רגלייך לזחול
|
הוא לא היה בן 18.
הוא לא היה יפה.
הוא לא היה חזק, הוא לא היה גבוה והוא גם לא היה עשיר.
|
העיר הזאת היא מתפרקת ועוד ועוד בניינים נבנים
והקליפה רק מתעצמת ותוכן מת נשפך לביובים
בחדשות היום היה פיגוע, זה מבאס- תשים כוכב נולד
ונתלבט יחד למי נצביע, המועמד ההוא נראה לי די נחמד
|
ני עדיין ילד ואת עדיין את
ולא התבגרתי גם לא במעט
ומה שנשאר לי זה רק לקוות
שתמצאי את האיש שיהיה בשבילך כל מה שלא יכולתי להיות
|
כבלים ניתצים, שרשראות נפרמות.
עיניים נפקחות, ניבים וטפרים מעוקלים, הציפיה לדם.
היא מתעוררת והוא איתה. הוא זה היא, והיא זה הוא, והם אחד-
החיה.
|
אשרי האיש שאחז ברובה והרגיש עם זה נכון.
|
כשיש לי שוקולד, אני נותן אותו לחברים שלי.
כי שוקולד נמס מהר, חברים נשארים בזכרונות
|
אני ששוחררתי, ואני שחופשי, האם מת אנוכי או אם חי?
גם רציתי לשאול, אך ידוע ידוע, שאסור לי לשאול: עד מתי?
|
לצאת משורות לחפש בחורות, לשנוא ת'חמות לשפשף את המוט
להריח ת'פוט, לבד הן בוכות עכשיו חדורות
|
רוב האנשים בעולם בודדים. עובדה.
ואל תיקפצו לי אתם, מתרעמים על זה שיש לכם חברים, והזכרון
בפלאפון שלכם מתפוצץ מרוב מספרים,ושאתם מזדיינים כמו שפנים,
ושבכל יום שישי אתם יוצאים.
זה לא קשור בכלל. בכלל לא קשור.
|
יש לי מין הרגשה מוזרה באחורה של המוח שלי, שקשה לי להגדיר
אותה. אבל היום פיצחתי אותה. אני יודע מה היא ומה היא עושה.
היא ממתינה. היא ממתינה שאני אעשה טעות, אפנה את הגב שלי,
אוריד את ההגנות, ואז היא תתנתפל עלי.
|
אני יושב בחדר בחושך, ומנורת האשוויץ שלי מטילה צללים על הקיר,
שנראים לי כמו תיאטרון בובות אפל בעיר ישנה.
היתושים חגים סביב המנורה ומנסים להתגבר על הדחף שלהם לצלול
לתוך המוות הזוהר שהיא מציעה.
|
אני זוכר את הרגע הכי מאושר שלי. אני זוכר אותו כאילו זה היה
אתמול. וזה לא היה אתמול, זה היה מזמן, ממש מזמן
|
בגלל שאני אמות צעיר, אז בטח אבא שלי יגיד עליי קדיש, והוא בטח
נורא יתעצבן מזה,כי קשה לו לקרוא בקול.
|
אני שונא אתכם. כל האופטימיסטים, האלטרואיסטים, והנדבנים
המזדיינים. את כל החייכנים המצועצעים והצחקנים דמויי הצבוע.
אני שונא אתכם, האנשים השמחים ובעלי הגיל. אם רק הייתי יכול
הייתי עוקר לכם את השיניים אחת אחת עד שהפה שלכם היה נראה כמו
החור הכי שחור בכל היקום
|
יכול להיות שהלילה הוא האחרון שבו אני אחשוב עליה. עשיתי לה
פורמט במוח ועכשיו ריק ופשוט שם.
|
ראיתי הצגה על יוני הייתי בסיור מודרך
בת-חן ודני לא נראים לי, לכן אני כה מצוברח
אם לא ישתפר אז אני עובר למיצר
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
קודם פרנק
סינטרה ועכשיו
זה!
מה יהיה הסוף עם
העיר הזו?
שלמה נור,
ממורמר על
רודולוף
ג'וליאני |
|
