|
היא מכריחה את עצמה לעשן
היא מכריחה את עצמה לזנות
היא מנסה להחליף את השם
היא לא מסוגלת לראות
היא מצטרכת להיות אבודה
היא מתאפקת לא לבכות
היא, שכל אימתה בשירים
היא מוכרחת לטעות.
קוראים לי ורד, אני בת 24, סטודנטית למשחק שנה ב' בבית ספר
לאמנויות הבמה בית צבי ברמת גן.
הכל התחיל בצחוק בכלל. משחק. הלכנו דנה, אני, אלה וירין "לעבוד
על דמויות". זו היתה המטלה הסופית שלנו לשנת הלימודים
הנוכחית.
|
אין לי ארץ אחרת, זועק הצל. בא לי לזעוק איתו. לצרוח לשמים.
אחרי הכול יש לי גג שקוף, כמו בפרסומת, ואני בטווח נגיעה
מכוכבי הלכת והשבת.
|
עומס שירים. סלסול מזרחי בחסות מערבית. עומס פרסומות. תקנו
תקנו תקנו תקנו כבר יה בני זונות. עומס בקופירייטינג. ישר
לווריד שלי. עומס במוכרים. בקונים. תביא לי תביא לי תביא לי.
שבע דקות לצפירה.
|
אני מתכוננת לבדידות הגדולה
אל השקט הנחרץ בחדר של הילד שלי.
מלחמה בלי כידון תיקח אותו
|
בואי עירומה.
היופי הוא הכניעה. הביאה. הכוח לדייק.
תהיי מדוייקת. סכין. איבכת חרב מתלחשת קרוב קרוב אל מותך.
בואי עירומה.
|
גוף משתרג בגוף היינו, חתולים גמישים ויפים, כמו שרק הווה יכול
להכיל.
|
הלבן - מוליך אותי ישר אליך
דרך ריקה בתולה
אני נאספת אליה איבר איבר,
רוך ודם ודמעות
ולא פוחדת עוד.
|
אל תתרחק יותר ממה שהמרחק מרשה ומאפשר.
ובא השמש, וטהר.
|
מעבר ומעל למציצנות רגילה לסדק הסאדו-מאזו המהבהב בחשיכה...
|
לחתוך מהמציאות, לכיוון הטיילת
המתרוממת ביפחה מול הגלים.
האפור מאופר הזה מזדגזג נחושות
פנימה,
|
והמזריע המאדר פאקר - ממשיך לענן הבא.
יש לו עוד שתי הזרעות עד הצהריים וגם קבע לקפה עם ההיא
בהרצליה.
|
מבט שטוח, מסתכן, אחורה ופנימה
|
סלע מכאיב, עשוי ערפל, נדחק ומטפס ממעמקי הגרון.
זמן שכיית החמדה.
|
איש חומל איש חומל אשה חומלת
חתול משייף ציפורן מפוארת,
אדיש מול איש סולח לעצמו לרגע.
מרכין ראש מול אשה. ושותק. לרגע.
|
רציתי להתגלות,
גילוי נאות
בטרם אלך.
רציתי להתפשט מול הקהל השחור, המולך המבושם
|
עזרה לרוקסאן רוקסאן
עזרה ימינה, עזרה שמאלה
עזרה בחושך הגדול
עזרה אי פעם
עזרה אחר כך
|
זנב עפרון וירטואלי משתרבב בין אצבעותי.
נייר לבן בוהק מצטגטג מולי.
מה אני מתחבאת במגירה?
על מי אני עושה רושם.
|
ראיתי אותו מתקדם לקראתי,
סילואטה של תל אביב
רקומה בזכר צעיר ומבטיח.
כשהוא היה יותר קרוב-
|
והיא - עם כל האלוהים שבה,
נמשלה תחתיך -
בור בלי תחתית.
|
צאי מצקצוק השפתיים הצדקני
הוא עושה לך קמטים לא מחמיאים.
תפסיקי לילל. עצלנית.
עם הדגנחש בין ירכייך. מתאווה ובולם ומתאווה.
|
אני לא יכולה להיות לך לאלוהים.
בקושי משה, אני יכולה להיות.
אני לא אעלה על שום הר ולא אחלום ארבעים חלומות
|
|
|
קודם אתה רוצה
אותו וחושב
עליו, ואז בעזרת
שותף או שותפה
אתה יוצר אותו,
ומביא אותו
לעולם.
למה גם בסלוגנים
זה חייב תמיד
לעבור דרך השכן? |
|
