|
ניצן היא ילדה אממממ שונה
יש לה כישרון אחד: להרוס
היא טוענת שהיא גאון מכיוון שכל הגאונים היו
משוגעים...מישהו צריך להגיד לה שלא כל המשוגעים היו
גאונים
היא הילדה הכי בודדה שתצליחו למצוא, וזה מגיע לה
היא לא הצליחה לכתוב כבר כמה חודשים טובים, מה
שמפורסם בדף הזה מאוד ישן
יש לה בעיה לכתוב כמה מילים על עצמה ובטח שלא בגוף
שלישי בצורה מכובדת ומתוחכמת ככה שאתם תאלצו לסלוח
לה
חוששת, מפחדת מהצל שאותה רודף, מהחושך שאותה עוטף.
אבל לקראת המוות, צועדת זקופה, היא לא מפחדת, היא אדישה.
|
זה היה בסתיו, כל העלים היו צבועים בצבעי שלכת , כולם חוץ
מאחד.
|
האהבה היא כמו פרפר שפורש כנפיים,
כמו פרח שפורח בשלל צבעים
|
אלמד אותך מהי תשוקה
כאשר גופך בוער למגעי
כאשר לשונך מחפשת את פי
אקח אותך לפסגות חדשות
שהכרת רק בחלומות
|
אני כמו קיר
כאן בשביל לחסום לי את הדרך
אני כמו סורגים
כאן בשביל למנוע חופש
|
נשיקה
נשיקה אחת
ארוכה,מתוקה
שנינו יחד
באותו רגע ניפלא
בחצות
|
היום נפלתי שדודה לרגלך
פעם נוספת
בלי להתחשב בתוצאות
|
סופרת ימים ולילות
אט אט נחנקות התקוות
ציפיות כבר אין
אבל מה לא אתן
בשביל עוד מבט אחד בך
|
כסוסים דוהרים לעבר נהר
מתקרבת אליך במהירות
כסוסים מועדים על בור ניסתר
שבית אותי ברישתך בקלות
|
רוצה לברוח, ואין לאן
רוצה לרוץ רחוק מכאן
|
מותר להסתכל
אסור לגעת
מריצה בראשי
את אותו משפט מתסכל
|
היא הולכת
פוסעת בחשכה
מחפשת כיוון
|
מהצד נשמע פיצוץ
הילד מתחיל לרוץ
צרחות ובכי ודם
את אוזניה אוטמת למולם
|
רציתי לשאול אותך, זמן, האם אתה באמת מרפא את הפצעים?
|
אם תסתכל עליה מחייכת, מחייכת את אותו חיוך מקסים, תחשוב
שהחיים שלה מושלמים, שלא חסר לה דבר.
אבל אם תסתכל לתוך עיניה,אותן עיניים עמוקות, כובשות, תראה את
העצב השוכן בתוכה, תראה אותה בוכה בלי דמעות.
|
"אמא?" שאלתי. אבל היא לא ענתה
"אמא?" שוב שאלתי. אך היא נשארה שקטה
|
היא מתעוררת בחדר זר, ריח של תרופות. מנסה לקום ולא מצליחה,
מנסה לדבר, אבל היא חלשה. הדלת נפתחת ושוב חושך, היא כבר לא
רואה כלום, רק שומעת צפצופים מוזרים וצעקה אחת.
|
מנסה להדחיק את הזכרונות מאתמול בלילה, אבל הם לא מניחים לה.
מפנה מבטה לחלון, בחוץ יום יפה, אבל היא רואה הכל אפור. בוהה
בלוח, אבל במקום לראות את הסיכום בהיסטוריה היא רואה את מה
שקרה אתמול, רץ מול עיניה.
|
|
|
בלעתי.
מה? הייתי
מצוננת בכל
מקרה...
חווה. |
|
