|
"אני מחוץ לתחרות כבר
עובר גשרים שובר קשרים
אנ'לא המלך רק הליצן
אני צריך שתאהבו אותי כל הזמן
אני גדול מאד קטן"
(אביב גפן- אפשר לאהוב
אפשר לשנוא
אבל אי אפשר להתעלם)
"תגידי שאת הבת של ראש העיר", עיניי התרחבו, משום מה המשפט הזה
הדהד לי בראש, ואז, כאילו מישהו בלתי נראה תפס לי את הראש
והפנה אותו אל השניים שישבו מולי וגרר אותי בכח אליהם, לא
שלטתי ברגליים שלי. כשהגעתי אליהם ה'דני דין' המסתורי עזב אותי
והשאיר אותי לבד.
|
עוד כוויה אחת ולא אצליח לשאת בכאב
ואצנח לרצפה חסרת רוח חיים
אז ויתרתי
לא נתתי עוד הזדמנות
ונכוותי
|
לפעמים נראה לי שחיברו בכח את הנפש שלי לגוף, למרות שמומחים
הזהירו שאין אחוזי הצלחה, אפילו, אפסיים לניסוי הזה. הנשמה
תדחה את הגוף.
אני רוצה שיהיה לי רע, וכמה שיותר, שתהיה לי סיבה "מוצדקת"
לבלוע כבר את הכדורים (והפעם את כולם), סיבה שאנשים יבינו, הרי
לא כולם
|
מצטערת, אני פונה אליכם,
כל השחקנים שסביבי,
כל מי שחשב שיש לו במה להיאחז,
אז תבינו, זה הכל תפאורה
כלום לא אמיתי,
ואת מה שכן, קשה לאתר ולהבדיל מהתסריט הידוע מראש.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"ואם ביום שלישי
לא בא לי?"
שלי מנסה להכנס
לסטטיסטיקה של
נשים מוכות. |
|
