[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 98050756 98050756
אל היוצרים המוערכים על ידי רותם צרפתי
רותם ילידת 1984 מזל טלה, למי שזה חשוב לו.
רוב חייה עוסקים במוסיקה וכתיבה ואינטרנט.
אוהבת אנשים ים וסרטים
חבריה לכיתה רואים אותה כבחורה נחמדה ושקטה אבל רק
מי שמכיר אותה באמת יודע שזה רחוק מלהיות נכון.
בימים אלה היא מחכה למוזה שתחזור הבייתה ותביא איתה
שירים חדשים ויפים, בינתיים היא מסתפקת במה שכבר יש
לה.

"כשהייתי קטנה אמרו לי שאם בוכים מאושר אז הדמעות הן
מתוקות.
אז חשבתי לעצמי- איזה נחמד שבגוף יש מנגנון שממיין
את התחושה הזאת לשני סוגים
ככה אני לא צריכה להסביר לכל שואל שכשאני צוחקת ממש
מעומק הלב
ויורדות לי דמעות תוך כדי, זה משמחה
פשוט אגיד להם: אם אתם לא מאמינים, תטעמו..
בכל מצב חיכיתי לגלות אם הפעם אני אבכה עם דמעות
מתוקות..
מאז, אני משתדלת לבכות בכל מאורע מאושר
ושמח והדמעות תמיד הן באותו הטעם.
אז אם מה שהם אמרו נכון-
בכל אושר יש גם עצב..
והעיקר שלבכות זה טוב...!"




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
אז עכשיו אני יושבת מסתכלת עליו מתייסר, מנסה להבין את המין
הנשי שבמקרה נתקל בתופעה הכי מסובכת שלה שקוראים לה אני. הוא
מסתכל עליי בעיניים, רואה שהן מזילות דמעות, נשפכות מהפנים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אורות של לילה נדלקים
עושים את העיר יפיפייה
ריחות של בשמים ובגדים חדשים
עושים את דרכם למסיבה

אחרי שאני נפתחת, אני נסגרת
מתכנסת בעצמי
מקיימת את האבל שלי

הומור
יש לך קומבינות עם אלוהים.
את אומרת שאת מדברת איתה בלילות.
שיש לה חבר'ה נחמדים
ושבכלל הכל זה סטיגמות.

אמת היא שאיפה להגיע לפסגה
מקום בו אחוז האושר הוא אין-סופי

בואו נסתמם בלי הסם
נפסיק לחפש ת'מושלם

צלצול מעיר אותה בלילה מלא גשם-
מאיר את החדר, משקה ת'שדות.
בחלומות שלה הכל מלא קסם
אפילו היא, יכולה להיות.

ביום מלא שקרים
אני הולכת לחפש את האמת..

ביום שרציתי לעזוב את הבית
ארזתי מזוודה גדולה
ואז פרקתי אותה ואז ארזתי שוב
זה היה בערך בשתיים כשידעתי שלא תשוב

הרהור
בסיטואציה אחרת, היית אהבת חיי
בנשימה מושלמת היית מסדר את הבלגן שמעליי

לבבות נשברים, אנשים נפגעים
העיקר זה לשאוף רק למעלה
ילדים בודדים, נלחמים בחיים
אי אפשר להמשיך עם זה הלאה

החיים הם נייר מקומט עם קצת בושם
אהבה היא תרוץ למגע גופני

והיית חזקה חזקה עוד יותר
חיפשת הרבה כוח למשהו אחר
בחנת כיוונים, מה יהיה פחות כואב
מצאת הרבה דמעות ספוגות בתוך הלב

לבכות המון על הילדה הקטנה מהסרט
ולהמשיך גם אחרי שעה

כל יום הוא תקווה שהיום זה היום
כל מחר הוא עתיד מזהיר
כל עבר כבר נמחק כי אין בו שלום
רק נשאר לשלם ת'מחיר

את מסתכלת עליו כל הזמן
בוחנת הכל בקפידה
מנחשת מתי זה הרגע לצעוק
ובמקום זה יוצאת לך דמעה.

בקופסא של קסמים עם מתפחת ושפן
היא מנסה להפריח פרח
להעסיק את עצמה להעביר את הזמן
לא להמליח את פצעיה במלח

ושוב זה הצורך ושוב המכה
ושוב את רוצה אבל לא יכולה.
ושוב יש עתיד ונמחק העבר
ושוב כמו מקודם, הוא אומר שנגמר

אם היה לי מושג בפוליטיקה
כבר הייתה לי תוכנית גאונית
איך לעלות בראש המצעד השבועי
ולהכריז על נסיגה חד צדדית

שחר קמה עם שחר ופותחת חלון
כדי לנשום אוויר נקי כזה שלא שלה
שחר אוהבת רק שחור
ללבוש לדבר אצלה אין התחלה

אכזבה
הוא קנה והקדיש ושתה ורקד
וברגע שאנ'לא איתו - אז שוב אני לבד

אהבה
אני נתלית על ענן של כבשה
ענן לא שוקל ולא נפוח
אם אשמע את אותה לחישה
אז אפול אל הים הבטוח

אני הזריחה בחוף אילת-
שקטה אך מפוארת.
מלאה בצבעים של כתום וסגול.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זוגיות
כשתאמר לי את אותן מילים אהיה שלך לתמיד או עד הפעם הבאה שאשמע
את אותן מילים.
מילים שרק אני יודעת שהן הסימן שלי לאהוב אותך. לא משהו
ספציפי. כל דבר שיגרום לעיניים שלי לדמוע. זה יכול להיות הדבר
הכי מטומטם- ברגע שזה יוצא מהפה שלך, זה כבר שווה הכל.

דווקא עכשיו- מצעד הגאווה בירושלים. דגלים של קשת בשלל צבעים.
תחפושות. נשיקות. אהבה. הקרבה (כי בכל זאת ישראל, ירושלים,
הצהרה פוליטית-חברתית).

לא היה משהו מיוחד שקרה או שצריך היה לקרות, פשוט הרגשתי שאני
יפה, חייכתי למראה וראיתי שהיא מחזירה לי חיוך. בדיוק כמו שלי
אבל הפוך. ככה זה עם מראות

לשמוע את קצב הנשימות שלך, ורק להסתכל ולא לגעת.
לא כי אסור. כי צריך להגמל מזה, ממך.

אוטוביוגרפי
ואחרי שהוא גמר, הוא שוכב על הגב, מסדיר את הנשימה שלו, מרוצה
כמו ילד קטן שרצה ואמא נתנה לו סוכרייה ואני מסתכלת, בוהה בו
ותוהה כמה דקות יעברו עד שילך, כמה מילים יאמרו והאם אי פעם הם
יהיו עם משמעות כלשהי.

אוטוביוגרפי
הציפורים עושות לי צורות בשמיים, כאילו מסמנות לי איזה כיוון
או כותבות לי כתובת בין התכלת לכתום לאדום של השמיים. אני
מסתכלת למעלה ולא רואה עננים, מרגישה אוויר נקי וקריר בפנים,
וצחוק של ילדים בחצר.
הכל מושלם. מושלם מדי בכדי להיות אמיתי.

אני מודה, נחמד לי לחשוב על כל מיני סיטואציות שבהן היית מתנהג
ככה או ככה. ובסוף תמיד יש אותו משפט, מעין סיום שתמיד נשאר
קבוע- אנחנו לא מתאימים. יופי לי.

בגלל שאין לאן, לא לברוח.
לשמור ת'כוח, לשכוח.

מחר אני אהיה יותר חכמה. אני אדע דברים שלא ידעתי היום, אני
אסגור פינות אני אתפור חורים אני ישאיר את הכל מאחור.

ואז זה ייגמר ואני ינוח ואתה תלך לשירותים. ואז תחזור כי נשאר
עוד זמן ממה שהקצבנו, מספיק זמן לעוד פעם.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
לוקחת מגבת, מתחילה בעיניים
כשיפסיקו לטפטף תעבור לשדיים




האצבעות הארוכות
שלו. איזה יופי.
איזה ביצועים
מדהימים.



אחת צופה בארתור
רובינשטיין
מנגן.


תרומה לבמה





יוצר מס' 4136. בבמה מאז 26/11/01 0:29

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרותם צרפתי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה