|
שנת לידה 1985.
שנת שחרור מצה"ל 2005.
מאז שהתגייסתי לא כתבתי, אולי זה הזמן לחזור?
הוא היה מביט בקיר כמו הלום עשן של סיגריות ואז מפליט כמו מתוך
מחשבה עמוקה: "מה בכלל הטעם לחיים האלה?
הרי אנחנו לא עושים כלום"
ואז היה מוריד את ראשו וממשיך לא לעשות כלום.
|
(היפופ yo)
לכולם יש חלומות
אבל אין זמן
אין זמן לחשוב עליהם
|
הראש שלי סחרחר
הלב לאיטו דווה
אבל אני לא רוצה לראות רופא
|
אי אפשר לדעת מה נכון ומה לא
עד שלא נפגעים
|
אי אפשר לדעת מה נכון ומה לא
עד שלא נפגעים
|
כמה שניסיתי לא להרוס
בסוף יצאתי מפגרת
|
אם יש איזו בעיה בחיים
אני אקום ואברח לדברים אחרים
|
בודד במערכה של החיים
קם בערב כשכולם כבר ישנים
כל החברים עסוקים
במה? בלחיות את החיים
|
חיילים של שנאה
שליחים של השטן
מפלצות מוות במסווה בני אדם
|
הוא ישוב לכיכר ויצחק
הוא ישוב במותו ויצחק
הוא יצחק על טיפש, שחשב שיגאל
ויצחק על שונאיו, שרקדו כשנפל
|
אנשים קמים בבוקר שותים קפה
קוראים עיתון ויוצאים לעבודה
חיילים קמים בבוקר פוקחים עיניים
מעמיסים את הרובה ויוצאים למלחמה
|
אולי הפעם באמת
תצא תורה מהמורדים
|
והשנאה על אף הקרבה
תמשיך לפעם בתוככם
|
עגמת שוב פושטת על חדרי ליבי
שמש שוב שוקעת בתוך גופי
עוד יום נגמר והשאיר בי סימנים
עוד יום מתחיל עם מערבולת בפנים
|
ולפעמים נדמה לי שהשמחה היא כמו מים
שלא מטפטפים על כולם
|
ממשיך להיות חייל גם בגיל ארבעים?
בואו נבחר בסוף אחר
|
מים תכולים
והשמש משתקפת
מבריקה ומסנוורת לפרקים.
|
זו עיר הבירה של המדינה שלי.
כך לימדו אותי עוד מהגן.
|
|
|
זה נכון, פעם
הדרך לגהינום
היתה רצופה
כוונות טובות
אבל לפני שנה
החלפנו לאקרשטין
זה אולי פחות
טראגי
אבל מגיעים הרבה
יותר מהר
האנטי כרייסט
ברגע של וידוי |
|
