|
כשאתה נופל לתוך תהום אתה קולט את כמות האנשים שאתה מכיר, 6
מיליון אנשים בארץ ישראל ואתה מכיר לפחות מיליון, אתה מצמצם את
זה לבערך 10 אנשים שאתה באמת בקשר טוב איתם ואז לבערך שני
אנשים שאתה יכול באמת לסמוך עליהם... במקרה שלי - שלושה.
|
לשכב שיכורה באמצע שומקום, לרבוץ בקיא הצרות שלך, לנוע באיטיות
לכיוון הבית - בית החלומות שנראה כל-כך רחוק כשזוחלים אליו...
להסתכל סביב ולראות את הכל מסובב, לעצום את העיניים, לפקוח
אותן ולמצוא את עצמך במיטה שלו... לשכב עם האוייב?
|
אחרי שבוע שלא הפסקתי לדבר עליו אמא הכינה לי מסיבה והזמינה את
כל החברים שלי, רק אנשים שאני אוהבת. היא אמרה לי ששגב צריך
ללכת לסידורים במשרד הפנים או משהו כזה כי רשום שם שהוא מת...
אבל היא נראה לי השתגעה כי כשהיא אמרה לי את זה הוא עמד ממש
לידי...
|
"ואם השמיים ייפלו?" היא שואלת והחיוך השובב טיפה מתעקם.
"אז אני אצטרך להפסיק לאהוב אותך..." הוא עונה ומחייך....
|
את לא מתאימה לתפוארה האפורה והעירונית שמסביבך. אני לוקחת את
התנוחה שאת נמצאת בה כעת, עם הברכיים מקופלות אל החזה וראש
מושפל אל הרצפה במחשבות שלי, אני לוקחת את כל כולך ומציבה אותך
באופן פסטורלי על שפת נהר זורם, בין קני סוף.
|
אני פוחדת שאני אשאר בלי חברים אמיתיים לנצח, שאני חיה את
השקרים והצביעות שלהם...
אני פוחדת שהחברים שלי מסתכלים עליי בתור חלק מהשגרה של השקרים
והצביעות...
|
החלטתי שאני לא רוצה להיות יפה, בסוף כיתה ג' התחלתי לחתוך
לעצמי את הפנים.
|
את
לא
תשימי לב
וכבר
ננחת
רחוק מכאן.
|
הוא אולי מתגעגע, היא בטח לא מדמיינת, הוא בטח אומר אוהב, היא
אולי קצת דומעת והוא כנראה מחבק חזק, היא בטוח מתרפקת.
|
אם יש לך אומץ
תיקח את הדברים שלך
ותיסע רחוק
מכאן
|
אתה חייב לי הסבר הגיוני לחוסר האיזון התמידי שלך
ואני חייבת לך את השקט הנפשי שכל כך דרשת.
אתה חייב לי התנצלות
|
אמצעי שעשוע של ליצן
ביום הולדת שמח
של עמית בן ה-7
|
אני רכבת אקספרס לבאר-שבע
ואם זכור לי נכון
אתה זה שבחרת לרדת
עוד
באיזור חיפה
|
וזאת חתיכת הפקה
לא לעשות הפסקה
מכלום מתמשך שרק עושה לי חשק
לצעוק
|
בסופו של דבר אנחנו כמו זוג גרביים,
מיותרת בלעדייך,
מיותרת בלעדיי, לבד.
|
להתגעגע כבר מעכשיו,
להכניס אוויר,
להוציא הכל.
|
ביני לבינך עובר נהר של אי-הבנות,
ביני לבינך - ארצות שלמות, עם תרבויות שונות,
|
אז בבקשה תנשום אותי
ורק אל תתעלם מקיומי
לא אל תיקח את קיומי כמובן מאליו
אני תמיד חזקה
|
הציצים שלי גדולים יותר משלה
אין שום ספק
והרמת משכל שלי לא ברמה שלה בכלל
אי אפשר לפקפק
|
ש לו כיפה אדומה
וזה כבר משעשע
ומעלה אסוציאציות של זאב
|
בוא תשב
אולי תלמד
איך מורחים
שפתון אדום
כמו דם
מבלי לגלוש
לעור שמסביב
לקו השפתיים
|
הירח גבוה מדי
אז אני מסתפקת
בשרשרת עם אבן טורקיז
מחנות של צוענייה
|
לשחוט אותי בעדינות, לתלוש את הנוצות ולהפשיט לי את העור.
|
הרוח שמגיעה לאחרונה מדי ערב למדבר יהודה תופסת אותי לא מוכנה
כל פעם מחדש.
חם במדבר ומעייף.
|
"אז שכבתי איתך וקמתי ולא היית שם
אז נישקת אותי לשלום ולא התקשרת יום אחרי
אז היית הראשון שלי ואתה הכי יפה כשאתה ישן..."
|
לא היית בחצר ולא על גג השכנה, כששרקתי לך ברחובות נבחו כל
הכלבים ולא נהרת איתם לכיווני.
|
אני מנסה להסביר ולתאר לך שאושר הוא הרגע שמגיעים לבית המחומם
מתוך סופת גשמים סוערת ברחובות או טבילה של כפית סופלה שוקולד
חם בגלידת וניל והרגע הזה שמכניסים אותה לפה...
|
מחפשת נואשות אחר משמעות ובכלל, קוראת הרבה יותר ספרים. שומעת
מוסיקה שאינטלקטואלים מחשיבים כטובה והולכת שולל אחרי קאמי
ובקט, אבודה בעולם האבסורד שלי.
|
לא הצלחתי לקום מהכביש
כשפתאום הגיעה משאית
במהירות 25 קמ"ש
ועלתה עליי באיטיות מרושעת
|
בחורות יפות עם אותה הבעה מציעות לך קצת תה עם המון סוכר ותוך
כדי חיפוש הספל המוצע אתה כבר מתחיל להרגיש את הטעם המתוק על
הלשון שלך וכל הגוף שלך מתמלא חום נעים כזה.
|
קניתי כרטיס טיסה מחלקה שנייה לקליפורניה
כל-כך כיף להיות כל-כך גבוה בשמיים
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
"כן, ככה. כן,
כן, זה טוב...
כן, ככה יותר
טוב. יותר
למעלה... לא,
לא, בעצם למטה.
עוד למטה...
עוד... עוד...
כן! בדיוק שם!
קצת ימינה...
זהו!!!"
"יא-אללה, כמה
בלאגן את עושה
בשביל לתלות
איזו תמונה
מסכנה!"
(מתוך ספר
הדיאלוגים
המפוברקים
המפוברק) |
|
