|
"מה חבל, רותם, לו עכשיו היית נמחקת מעל כדור הארץ,
באין איש יודע, באין איש שומע.
את יודעת, רותם? יהיה זה באמת חבל. והרי רותם, את
מכירה את המשל על העץ שנפל, ואף אחד לא שמע אותו,
האם באמת השמיע קול?
ורותם, אני רוצה לשאולך שאלה. אם אדם נפל בחשכה, ואף
אחד לא מקשיב ואף אחד לא יודע, האם באמת השמיע קול?"
כל אותו היום חשבתי על הטיול שלנו.
כששכבתי במיטה וניסיתי להרדם ניסיתי להעלות בדמיוני את הפרצוף
שלה. לא ממש הצלחתי לקלוט אותו, בכל פעם שהסתכלתי עליה היא
נראתה קצת אחרת.
|
יום אחד באתי אלייך הביתה ומצאתי אותך יושבת בגינה, במקום שבו
הדשא והבטון המחוספס והאפור מתחברים, עץ יבש מדי של ערבה
בוכייה מטיל עלייך צל גדול, כשאת בוהה בעיניים כהות בכלום
שעכשיו מציף את העולם שלך.
|
ובשקט
אני לוחשת לאוזנה,
סליחה.
|
אכתוב בשבילך
את כל הקלישאות שבעולם,
אקפוץ עד קצה כל היקומים
ואקטוף לך את הירח.
|
|
|
ואז הוא שאל
אותי "תגידי,
מדוע אני,
בהיותי אזרח
אמריקני צריך
ללמוד את מקצוע
האזרחות??"
אז עניתי לו
"ומדוע אני,
בהיותי לא
אנושית בעליל
צריכה ללמוד
ביולוגיה?"
רטרוספקטיבית |
|
