|
הוא לא אמן, לא יוצר, לא סופר ולא בטיח.
הוא אדם צעיר, גדוש עד אפס מקום במינונים משתנים של:
אושר, תמימות, מחאה ואהבה.
הוא אוהב דיעות אישיות וסולד מכל מה שאוביקטיבי.
והוא חבר זמני בועדת הקישוט של דעתו הפרטית.
"I been talkin' crazy, ain't I?"
"Yeah, chief" - he rolled over in his bed - "you
been talkin' crazy."
"It wasn't what I wanted to say. I can't say it
all. It don't make sense."
"I didn't say it didn't make sense, chief, I just
said it was talkin' crazy."
(one flew over)
המערכת ממליצה על "ריקושט" מה שמחמיא לי היות וזה
הסיפור היחידי שבאמת חשוב לי שתקראו. אישית אני
מבסוט מ- story כי אפשר שלא להבחין בכל הניואנסים
שמרכיבים אותו ועדיין להנות. אשמח אם תגיבו.
זה סיפור על הכלב שלי. שקוראים לו סטאר. אבל הסיפור גם מספר על
אחותי הקטנה, שקוראים לה שחף, והיא רק בת חצי שנה ותינוקת.
ועלי. שהשם שלי זה רז. ואני כבר בן ארבע והולך לגן של גדולים.
ועל אמא שלי. שקוראים לה אמא. והיא קובעת אצלנו. אבל הסיפור זה
בעיקר על סטאר
|
1986
אבא של תום הוא כמעט אלוף. אבל לא אלוף כזה סתם, שלובש בגדים
ירוקים ורובה ואחר- כך נהיה פוליטיקאי! אלוף אמיתי! (כמעט).
|
יש מי שיאמר כי כל אשר נגעה בו בורך, אך הצהרה כזו תתן קרדיט
גדול מאוד לאיש הלא נכון. אלוהים לא נקף ולו אצבע אחת. גם
השרדות דגי הזהב לא היתה בגדר נס. כל אשר היה לה וכל אשר עשתה,
עשתה בידיה, כבשה בדבריה ויצרה ברוחה.
|
הוא נולד באשפה. לא, אל תרחמו עליו, עדיין לא, הוא לא הכיר שום
מקום אחר. הוא היה מאושר בחלקו. אהב את עולמו והאמין שעולמו
אוהב אותו. לכן לא התפלא כשבאה אליו הפיה והעניקה לו שלוש
משאלות.
|
כמעט מדי יום נפגשו במעלית. תמיד חייכה איליו את חיוכה. סדרי
עולמו נשתנו... שמוליק תמיד פער את פיו לשאול לשמה או לשלומה.
אך תמיד נאלם בשתיקה.
|
יש תינוקות שאם למשל מאכילים אותם כרובית, חודשיים זה עושה להם
גאזים. אני מכיר מישהו, בגיל שלוש נתנו לו סנדביץ עם לוף, עד
גיל שמונה עשרה לא התנשק, בגלל הריח של הגרפצים. עם ילדים כאלו
צריך להזהר במיוחד.
|
ותמונות לא משקרות. אנשים שלווים ומחויכים, עומדים, מאוחדים,
משפחה, שפתיים מתוחות או נושפות על נרות, ביחד. מתועד בספקטרום
רחב של גוונים על גבי נייר משובח, ככה, בדיוק כמו שהיה.
|
אמרו לו, מה זה? זה מה שצירת? זה לא ציור! זה קישקוש באלאבוש!
|
זה חוזר אלי בעיקר כשאני עוצם את העיניים, או מביט בראי בבבואה
הלא מחויכת שלי. אני אומר חוזר כאילו שלפעמים זה הולך אבל זה
תמיד שם. הזיכרון הוא כמו רעש מונוטוני שמצליח להטמע בדבר הזה,
שבהעדר הגדרה אחרת אני קורא לו חיים.
|
להמשיך להתאהב בך
לדקדק ברגשות שלי
להיות רהוט למרות
הכישרון להיטמטם איתך
|
היא מטפסת עלי, החזה שלה נמעך על שלי, אני מביט בה, אני לא
מסוגל להפסיק לחשוב כמה שאני אוהב אותה, בראש נדמה שהמחשבה
יכולה להמשך לנצח מבי לחזור פעמיים על אותו תו, במילים זה
מתנסח למשפט קצר, ארבע או חמש מילים, תלוי באיזו שפה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
הספר הוא ידידו
הטוב ביותר של
האדם. |
|