[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
ליאור ורותם


אל היצירות בבמה האהובות על רותם האוזר ליאור מאיראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי רותם האוזר ליאור מאיראל היוצרים המעריכים את רותם האוזר ליאור מאיר
"במקרה שלו, עומק המגירות לא הצליח להכיל את
כתביו, שהציפו את חדרו כגיאות.

כל יום שחלף הביא עימו שיטפון נוסף.

במקרה שלה, נמצא לה פתרון.
באר נחפרה ומילותיה הקצרות הוטבעו בתוכה,
למען איש לא יידע.

שאגת הגלים מחדרו, עמוקה כמגירותיו,
הגיעה לאוזנה כשישבה לשפת הבאר.
נהמה של מים שקטים עליהם צפות מילים זועקות,
התדפקה על חלון חדרו כששכב במיטתו.
בקולות נמוכים שרק הם שמעו,
סיפרו זה לזו את עצמם.

כשהשתתקו, באישוניה געש הים, בעיניו הבאר
השתקפה.
לעומק לא היה סוף ולא התחלה."

זהו הצד האחורי של סיפרנו "באר". הוצאנו אותו ב
2007, בהפקה עצמית. מאז אנחנו מוכרים אותו לאט, במו
ידינו. הספר מכיל סיפורים קצרים שכתבנו, כל אחד
בנפרד, כ 10-15 שנים לפני הוצאת הספר, וציורים של
רותם, מתקופה שונה מאוד של חיינו.
בקרוב אנחנו מקווים להשלים את הספר הבא, נותרו רק
כמה פרקים אחרונים. וכן, אנחנו באמת יוצרים ביחד...
זה לא קל- לא קל בכלל, ומאוד פורה. יש בינינו קשר
מיוחד בכתיבה ובציורים, מעין קול אחד שכותב בשני
קולות נפרדים לחלוטין.
אתם מוזמנים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אני נשארת לבדי, פנים אל מול תהום. בידיי אחוז בחוזקה הקלמר
שלי, כל חיי בתוכו, ניתן לי במתנה. פתאום אני רואה אותו צונח
אל מעמקי הבאר, השלכתי אותו, זה טוב. זה לא טוב! אהבתי אותו!
זה טוב. עכשיו אוכל לדעת עד כמה היא עמוקה. להתבונן היטב
ולהקשיב, ועוד מעט אחריו,

כשחשבתי בתחילה על הרעיון, התחלתי לבכות והרגשתי הקלה מסוימת,
אך בהמשך, ככל שבכיתי יותר, סבלתי יותר.
היום כשאני בוכה, אמא מיד סותמת לי את הפה במוצץ או בשדיים
הנהדרים שלה וזה די נחמד.
היה לי כל כך רע שבכלל לא חשבתי מה יקרה לי לאחר קוקטייל הסמים

חייבת לכתוב. הרופא רשם לי תזונה נכונה, שינה רציפה, וכתיבה.
אוכלת כדי לחיות, ישנה כדי לחיות. למה שלא אכתוב כדי לחיות. כי
אין לי מה לומר. מעולם לא היו המילים שאהבתי בעבר, סתמיות כל
כך. הוצאתי אותן לאוויר העולם כמעט בלי לעשות חשבון, אם לא
כוללים את חשבון הנפ

היא חייבת להסכים, אמר לעצמו, למרות שעמוק בתוכו לא היה בטוח
ברעיון של להיות עם אשה אחת למשך כל ימי חייו. עכשיו כבר לא
נותר מה לעשות, הוא כבר החליט. מירי היא אם ילדיו העתידיים, זו
עובדה, שניהם יודעים זאת. אז למה לא. אפילו שיש את הבחורה הזו,
מהמשרד, אפרת

על המדרכה עומד גבר בגופייה לא מחמיאה, העיניים שלו לא מפסיקות
למצמץ. היא לא מפסיקה לדבר על גברים במדים. כנראה בהיתי בו
יותר מדי - הוא מחייך אליי בהבעה טיפשית, הלוואי שלא הייתי
צריכה לראות את התמונה המגוחכת הזו. האוטובוס ממשיך בדרכו...

למרות שתוצאות הבדיקות היו מוצלחות, לאמא היה ברור שהסרטן
מכרסם בה. הרופאים כבר החלו לצעוק עליה שהיא בקו הבריאות
ושתפסיק להטרידם, אבל אמא לא ויתרה. רופא מסוים אף הציע לה
לגשת לפסיכולוג, אך היא העדיפה לגשת לבדיקת אולטרסאונד ולא על
מנת לבדוק אם היא בהריון.

לאט ובהדרגה, הכל מתגמד ואז נפסק לגמרי.
הפרצופים שחייכו נמתחים בדאגה, מצפים, לא מקבלים ונלחצים.
מנערים אותי. שואלים, חוקרים אותי.
אני... אני מרוכזת בנקודה שחורה על הרצפה, די רחוקה מהספה,
קרובה לעקב אדום.




"אם תרצו, זה רק
בשביל לקבל
זיון!"




מתוך: "עוד ועוד
משפטים שאולי
פרובוקטור עוד
לא כתב אך יתכן
כי יכתוב בעתיד"


תרומה לבמה





יוצר מס' 77482. בבמה מאז 12/8/07 10:00

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרותם האוזר ליאור מאיר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה