|
לכתוב בגוף שלישי? מעט קשה לי.
אני כותבת איך שמרגיש לי לכתוב..
נולדתי בשנת 90, אני עוד צעירה יחסית, והחיים הציעו
לי המון דברים מפתים, והמפתה שבהם היא אהבה, שחוזרת
מכל כיוון בכל צורה, רוב הדברים שאני אישית כותבת,
הם על האהבות שלי, שמתחלפות בקצב די מסחרר ולכן אני
לא בדיוק יודעת אם מותר לי לקרוא להן אהבה. יצא לי
לבגוד, יצא לי לחוות פרידה, יצא לי להזרק ויצא לי
לבכות, אני לא בנאדם מהורהר, ואני לא מהאנשים עם
הפרצוף התמוהה שמסתכלים על המדרכה... אני לא מנסה
להיות נורמלית כי הנורמה היא להיות שונה.
כואב לי, בכל מקום.
והדם, אני מרגישה אותו זורם, נתקע בכל מיני מקומות כדי להזכיר
לי שאתה לא שלי, במקומות שנגעת, שנישקת שנשכת שרצית וחשקת.
|
החישוק הזה שמוצמד לי לוריד,
מתסכל וחותך,
גורם לי לבכות מכאב,
סמל לאהבה הייתי אומרת,
אבל לחישוק אין התחלה, ואין סוף.
|
אתה מעדיף לנשק במקום לחבק ולהרגיש את חום הגוף שלנו ביחד.
אתה לא תעדיף להחזיק לי את היד.
אתה בטח תעדיף ללכת לפני ושאני אלך אחריך.
|
חיפשתי דרך אחרת לראות אותך, את העומק שלך...
וכנראה שלא מצאתי, כנראה שהגיע הזמן להפסיק לחפש...
|
התקוות קרסו לך מול העיניים ומלאו אותן בדמעות.
|
נכנסנו לבית.
מלא, מלא, מלא חרקים, החלונות שבורים, לא מטפלים בו.
נטוש, עצוב, שרוף.
|
|
|
כשחיפשתי חברת
בילוש לרגל אחרי
אשתי הבוגדת
אמרו לי
בטלפון:
"טשרניחובסקי שש
שעה חמש תבוא
לבד" |
|
