|
ג'וני
מול כל אלו עומדת הנפש
ומנצחת בעומקה.
|
כל לילה בנשימה דקיקה
את שואפת האוויר בכוחות גדולים
את וכל העולם.
|
כתמים כתומים של געגועים.
כתמים חמים, גדולים ואין רואים.
רחוקים הם מלהיות ירוקים, אך -
נוטים לכחול, צר ועצוב.
|
בין כל הבלי העצב ומהות הרפש של חיי
אני עומד איתן ומתפלא על החיוך האמיתי בלחיי.
|
שבתי אל מה שמתיימר להיות פעם
לרחשי הליל הלבן וצחוק הזעם.
ברחובות סתומים של שקט
באספלט קשוח, צבוע צבעים דומעים.
|
לפעמים אני נזכר בימי היסודי.
בריח של הבוקר והאויר העומד.
|
עכשיו זה אסור, רק למשוגעים.
האמת שמורה לימים אחרים, לשירים.
אילו החיים היו נכתבים והמכתבים חיים.
|
ממני והלאה, מעבר לשיא ומתחת למרגלות
אל שווקים רחוקים וקרובים כאחד
|
כבר עכשיו הכל הולך להשתנות
כשאל הדיכאון מרכין ראשו ועוזב
יקפוץ בזמן אחר, יותר נח.
|
כל יום לעיתים מסביב קצת מתפורר.
ואני שואל ומקטר
מי בחר בדרך הצרה
עד הצומת הבאה.
|
אהבה חדשה של לילה
אויר אמיתי נקי מחשש
|
מתעורר בבוקר, לחיים רגילים
עם מחשבה מטורפת על נדודים.
|
דואה בדממה אל חלקת שקט
פשטות בלתי מוסברת של הגיון נקי
אופק נמתח לקו הזוי ואינסופי.
|
דרך עיניי שלי, מתפלל.
שתצא טיפה, טיפה ואולי שטף
מהזרם שעצר רבות אחורה ויבש.
|
|
|
כולם מדברים על
"האיש מהלוגו של
במה חדשה" אבל
האם מישהו מכם
אי פעם שם לב
שזאת בעצם
אישה?
הבי סקסואלית
מתמודדת עם
רגשות |
|
