|
איה אהבתי לבתי
והיכן נושבת נשמתי
הלעולם לא נפגש
הלעולם לא נתגרש
|
נטיפי דמעות
יבשו כבר
ואיני יודע
אם מצחוק הם
או מכאב
|
ואני בתוכי שוב אל העבר נכסף
נשאב, נאנק
מקושי, מעבדות
|
|
|
תראו, תראו איזה
יופי.
לא רואים? בדיוק
הרעיון.
הספר של ההוא
האדום מלמעלה
גאה באיך שהוא
גזז את שערות
האף שלו. |
|
