|
 202175553
כותבת בערך שלוש שנים...
כותבת בעיקר בזמנים קשים או עצובים או סתם כששורה
עליה המוזה... בעיקר כותבת על אנשים שהיו קורבים לה
ונפטרו... שהלכו לה ככה סתם...
והעצב הזה,
הוא משתלט לפעמים,
היא לא יודעת כמה זה שקוף,
איך רואים לה על הפנים.
|
תשמור עליך אח יקר
ואל תהיה גיבור
תחזור לילד שנמצא עמוק בפנים
לבש מעיל שלא תקפא מקור.
|
כל זריחה, כל שקיעה,
חיבוק, נשיקה
סימני אהבה.
גורמים לי לחשוב
על האדם שהלך לי
ולליבי היה קרוב.
|
והלב הוא צועק,
והפה רק שותק.
מבפנים מתפוצץ,
מאיים להתפרץ.
|
לפעמים הסביבה פוגעת
ונוצרת מריבה.
לפעמים הסביבה נפגעת
והכי רוצה קירבה
|
אנחנו הדור האחרון
רוקדים את ריקודייך,
נזכרים בצעדייך,
מוצפים געגועים אלייך...
|
עם עת ליל יורדת החמה.
המלאכים עולים מתוך הדממה.
אך היא רוקדת את ריקודה-
ריקוד של אהבה
|
הפעימות נעצרות,
הכל כבר משתתק.
ורק אני אל מול כולם,
ליבי שעוד דופק...
|
כולם עומדים בוכים, וגם אני איתם
והדמעות זולגות אל הקבר החם...
כולנו יודעים מבפנים שזה לא מה שרצית,
אבל הבכי מבפני יוצא ומציף...
|
את קברך, מורה דגולה,
סובבות פיות רוקדות וצוחקות,
בדיוק כמוך.
הפקדנו בידיהם אותך...
עכשיו תורן ללמוד לרקוד,
תורן לדעת מי את,
תורן להבין את העצב שלנו,
כשאת עזבת...
|
רציתי שוב לומר מילות פרידה,
את ריקודך לזכור.
אני יודעת שאותו בליבי לנצח אשמור...
|
ואנחנו, רוקדים ריקודים
שאת חיברת,
כשלידנו תמונתך
המתבוננת, הצוחקת...
|
ומה שהכי קשה זה שלאף אחד אין את התשובה באמת...
אף אחד לא באמת מבין...
כאילו אף אחד לא באמת שומע...
|
|
|
הצבא חושב שאני
פסיכית.
אמא שלי חושבת
שאני פסיכית.
אבא שלי חושב
שאני פסיכית.
אני חושבת שיש
שם אחר למה שיש
לי. |
|
