|
רונית נולדה בשעה טובה במרכזה של העיר ההומה במדינה,
ביום קיצי בשנת 1982 - עוד כשהאנשים היו אנשים,
והמדינה היתה מדינה, ורונית היתה בנאדם.
מאז זרמה הרבה פסולת בירקון והעולם הוא אינו מה שהיה
פעם. עכשיו, מתוך טוב ליבה ורצון לעזור, כותבת רונית
שירי מגירה, ולו רק כדי ליצור חיים חדשים בעולם
ההולך ונרקב הזה שלנו.
הצטרפו אליה במאבקה ואולי יחדיו ניצור עולם יותר טוב
לילדינו.
תרומות יתקבלו בברכה בכל שעות היממה.
אי נוחות שגובלת באשמה.
הצעד הבא: הלכאה עצמית.
יש משהו נורא קסום ברגשות
|
אני בולעת את הפתיונות שלכם אבל מודעת לכך
|
למצמץ בעין בגלל גרגר
לתת לנוזל שבפנים להתפורר,
לראות את העין נשפכת החוצה
בתערובת של דם, ואישון ועדשה
|
אני נולדתי בכפר הארורים
ביום אפל אחד מזמן
|
בלונדיניות הופכות שחרחרות
|
והייתי כמו קאראמל.
נכון, כתבו כבר שיר על קאראמל - סוזאן ווגה אם אני לא טועה
(בחורה די מוצלחת בפני עצמה).
|
ת'אמת, זה צורם לפעמים לשמוע את שתי האותיות האלה אחרי השם שלי
- ז"ל. שתי אותיות, הברה אחת, עם גרשיים באמצע.
אבל אז אני מסתכל מסביב, על העננים ועל המלאכים ועל אלוהים.
ואז אני נרגע. וטוב לי. באמת.
|
|
|
"גיא, אל תבין
אותי לא נכון.
טוב לי איתך.
באמת.
ואני גם אוהבת
אותך.
אני פשוט...
בתקופה קשה .
ואני מרגישה,
שאני צריכה
הפסקה לנשום,
להחליט מה אני
ומי אני לפני
שאני נופלת עליך
ככה...
איך זה?"
"לא רע, ממש לא
רע. קצת דמעות
לא יזיקו"
"הוא עוד יבכה,
המניאק"
מייפל בחזרות
גנרליות לקראת
הפרדה. |
|
