|
"כל התחושות נשכחו כבר
כל הכאב נעלם
אין בי דבר להציל עוד
אין לי בכל העולם".
-אפרת גוש-
רוני זורר נולדה בחורף '85 ומאז היא חיה...
נשכבתי על המיטה והתקמרתי, חיבקתי את רגליי והייתי בדרך
להירדם. שקעתי בזכרונות, מחשבות על הכל. בעיקר על החודשיים
האחרונים...
בחיים לא הרגשתי כל כך לבד.
מיה נכנסה פתאום לחדר בשביל לקחת משהו מהתיק שלה. לקח לה כמה
דקות לשים לב שאני שם.
|
i'm calling all angels
to come and save me
i'm calling all angels
to kidnap and hide me
where no one will be able
to find.
i'm calling all angels
spread your wings
and let me be blind.
cover me with love
accept me as i am
take from me
the sadn
|
אנחנו עשויים מאבקת כוכבים
שממיסים בנס עם סוכר,
בבתי-קפה.
|
אם הייתי יכולה
לשבור את כל המראות
לנפץ אחת אחת
במו ידיי,
עד שייוותר עולם פשוט.
|
כאנשק אותך
כוכבים יתרסקו
ולא שמש ולא ירח
יוכלו לעוצמתנו.
|
הלוואי וזה היה כה פשוט.
ללכת למוכר
ולבקש להיות בצבע אחר.
רק לא אפור.
|
רקדנים מזיעים דם
ובלרינות שבורות רצות
בכדי שלא לפספס את 66 -
הכרכרה האחרונה לפני חצות...
|
בסופו של יום
אנחנו לא מתקיימים.
רכים וחשופים
אחוזי כיסופים.
|
ואת הלילה הזה לנצח אזכור,
הבכי האינסופי והקור.
הפרידה הזאת תחרט לי בעור.
|
מה אני
בלעדיך?
טיפת גשם
אבודה
|
ואולי הכל, כפי שהכרנו
מתפורר
כבר עכשיו
כבר מאז.
|
כוכבים שקופים
חלולים
עטופים
בגוונים נוצצים וכסופים.
אבל בפנים הם ריקים
כוכבים שקופים
כבר לא כל כך יפים.
|
להיות כוכב, או לפחות ירח,
לא ביקשתי יותר.
ללילה אחד, לרגע בלבד
להיות מישהו אחר.
|
זה לא שאני רוצה למות
אני פשוט לא רוצה לחיות...
|
צועדת במקום
כמו שעון קיר שלפתע חדל לפעול.
מינורית -
כמו פתית שלג בין אלפי גרגירי חול.
|
ואולי, כמו בסיאנס
שמעלים נשמות ורוחות
של אנשים חסרים,
שלא יכלו עוד, כמותי.
אולי יום אחד
יעלו גם אותי.
|
לחלות ולהקיא זה דבר לגיטימי
בחילות הריון זה טוב עוד יותר...
|
זה מצחיק שהדרך היחידה
לצוף היא לצלול.
|
וגופי כמו תיבת פנדורה
שוקע בין הסדינים הרכים
מותיר עצמו קורבן חסר-אונים
לתשישות שתכבה אותו מיד.
|
סתם, בא לי לכתוב מונולוג, פרגמנט, ווטאבר... ולא אכפת לי אם
זה לא איכותי מספיק בשביל כמה אנשים כאן. תזדיינו.
|
אמצע ספטמבר, ואני יושבת על ספסל עץ ברחוב הנשיאים. והזמן, חסר
חשיבות. ואני יושבת, לבד, ומסתכלת על כל המסביב.
על האנשים שמחכים בתחנת האוטובוס מעבר לכביש. על הילדים
שחוזרים מהגן, על הכל.
|
אולי כן יש מלאכים, ואולי זאת רק השתקפות?
|
אם רק הקירות יכלו לדבר....
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
כולם מתים
בסוף!
פרובוקטור. |
|
