|
 
רוב היצירות בעמוד שייכות לילדה בת 15 שבמקרה היום
היא אני.. החלטתי להוסיף כמה דברים..
ניסיתי להמשיך בחיים כרגיל אבל כבר לא יכולתי.
זה כבר הגיע למצב שהייתי חושב על החתול כל הזמן, כל הזמן
התמונה הזאת שלו מתקרב ובוהה בי הייתה תקועה לי בראש...
|
יש אנשים שהגורל מחליט
לסמן עליהם איקס
|
היא אוהבת להישאר,
אבל שונאת להיזרק מאחור.
|
בפעם האחרונה שהייתי מאוהבת
זה היה מזמן
אני אפילו לא זוכרת
איך הגעתי לכאן
|
רק שני אנשים בעולם יודעים שהן אינן אלא מילים,
מילים ללא משמעות.
|
לפעמים אני חושבת
שכל הזמן אני מנסה לחשוב
איך לא להיות
עצובה.
|
והזמן עוצר, הזיכרונות צפים
טוב מבחוץ, לא ברור מבפנים
קרוב מדי, בעצם רחוק
רוצה לדבר, עדיף לשתוק
ובפנים רודף הזיכרון המתוק
של הפעם הראשונה.
|
נוסעת רחוק
לחלום המתוק
הכאב משתחרר
החשק חוזר
ולשנייה אחת רחוקה
הכול במקום
לא נשאר מה לחלום
אבל הרגש חוזר לנקום
|
כל מחשבה דוחפת,
כל מחשבה מכריחה, אבל אני לא יכול,
|
יוצאת בבוקר בטור של נמלים, סוחבת, חוזרת,
יוצאת, חוזרת, נחה, עד ליום הבא.
|
גם בשביל סתם לקום בבוקר צריך כוח,
כוח שלי אין.
|
דם רווי אלכוהול אומרים שזה עוזר לפעמים
לשכוח.
יום למחרת לבד במיטה וממשיכה.
|
הפסיכיאטר קבע שאני סובל מפיצול אישיות.
בהתחלה התכחשתי, היום אני יודע שהוא צדק.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
החתול שמיל הוא
באמת משהו לא
רגיל, או שזה
סתם יחסי ציבור? |
|
