|
בראשיתו של הזמן כשהעולם זחל בחיתוליו, נבראו השמיים והאדמה,
ואהבה ניצתה בינם. עקר השמיים את ליבו הבוער אל אהובתו האדמה,
והציבוהו חקוק בין שמיים ואדמה. שמש, שלהבת אהבה נצחית האוחזת
בלב השמיים, נועדה לשמש בפני כל העולם ודורותיו עדות לאותה
אהבה. מדי יום עם שמ
|
אני עכשיו לא מאשימה אותך
בקליע ששורק לי עמוק לתוך הראש
|
על משך גל עשן כבד, כמו נשמט
יונק אותך בשאיפה אחת, כמעט
|
עד בוא הלב הדואב
לא ידעתי לבטח את קיומו
|
כה זקן עד חמה כתבה עליו כל אודותיה
וסודו באמתחת כובעו המאפיר
ידיו זגוגות במחולות כמים
|
כמה מטבעות תמיד משמיעים יבבות קנאה בכיסים
המטבעות ייעלמו בקרוב ושוב תצא במסע למצוא אותם
|
טיפוס על הר האמת
כל אדם תמיד יטפס עליו לשווא
|
כפותיך לופתות בדרדרי הגפן
לאן נמלטת משיני הנמר האדום
|
בהינף שמש בהירה ממעל לראשך
תתרוממי והתייצבי מול הגורל
כמה זכים משמע שמן במים משתכשך
אוזנך חצובה בקול שבירת שערה
|
אני עוצמת את עיני
איני זוכרת אפילו
איך אתה נראה
אבל הותרת בי
צרור געגועים
|
מי ייתן ועצמות לחיי יכאבו
כי על כל עובר אורח דבריי ללא חת יאמרו
|
פרפרים לכודים אצלי בבטן
נלחמים כדי לצאת
|
תתעלם מהמדים שבחרו לך
תלבש את המדים אתם אתה נולד
|
עד חמה כתבה עליו כל אודותיה
והרוח מטאטא זמן מעקבותיו לאן
אבדת הלאה אין יודע אל מתי
קרבות נחשים אחר זנבות סובבים
|
רגליי בוגדות בי, מובילות אותי אליך
מוסרות אותי לגדול שבאויביי
הארץ בתנועה מתמדת מפילה אותי בין זרועותיך
בכדי לחדול את מחול השדים המטורף הזה
|
הדמעות שלך עושות אותך יותר יפה
חבל שיופי הוא הגורם מס' 1 לאסונות הגדולים של המאה
|
יש הרבה דברים שאף פעם לא הבנתי איך ופחדתי לשאול
פעם הייתה תקופה שהייתי שואלת על הכול אמרו שזה נורמלי ועם
הזמן זה יעבור
|
עם הזמן תהפוך להיות טפיל בעצמך שמכור לתרופה היומית שלך
בכדי להתקיים
רק תזכור מי דבק בך בדרכך ומי יבוא יום ועל דמך שוב יעמוד...
|
|
|
החתול הרג את
הסקרנות.
אודיסאוס-דובר
חתולי הבמה. |
|
