|
הו אפריון האביב הנישא
על כתפי שושנים אדומות
חון-נא הלבבות הרכים
איוושת תשוקתם תלווך...
|
נאחזת בזיזים רוטטים
התלושים מבשרי
ולא חשתי בצירי התשוקה
הנובטים ובועטים בתוכיי
|
ונעורים שהניקו שדייך
הרעידו בי מיתרים סמויים
לא יידעו עוד מנוח נימיי
אם יחסר בם צוף עלומייך
|
ואני ששנותיי חלפו בלעדייך
נושא ניחוחך הרחוק
געגועיי לא כבו עדיין
בוערים כגחלים לוחשות
|
ואז רווה היא צמאונה
ממעיין שוקק גועש
ויונק הוא עדנתה
ופניו כלהט אש
|
קורי שינה משוכים
על שמורותייך
עטויה חיוך
של ליל אהבים
|
לולי לולי לה
והלילה קר
לולי לולי לה
כך הולך ושר
|
תעלומה היא בעיניה
וגופה הוא כה נסתר
תלהובת הם יצריה
כרוכים בחבלי מוסר
|
יין מזגתי לכוסי
ועד בוקר חכיתי
אך אתה
לא היית
|
צופה הינך אל החזית
יתום הכל
סער נדם
אין דם ואדם
|
דממה,מלבד זמזום האש,המשלחת נגוהות פזיזים לחדר
ובמהירות צעדה תחיש,
הן להבה לוחכת חיש
דברים מהוהים הזמן עיכל במלתעות הריש
|
כי אז ידו תחשוק
את צמתך לפרוק
ואז אותך יישק
עם כל כוכב נדלק
|
לאסוף קטעי משאלות
נפוצו עם פגעי הזמן
ללכוד שברירי תקוות
נגוזו ולא נודע לאן
|
ייליל תנים יגסוס במסתור
ושאגת כפירים תגווע מכלימה
גם אש לשונותיה תאסוף
תיחבא בנבכי אפרה
|
ופה חומה כבדה סוגרת מכל עבר
ותפילה כבדה עולה עולה
פה יונה תמה שבורת כנף ואבר
אל שמי התכלת מבטה תולה
|
ובערב ההוא
לא הפרידו בינינו
מלבד קפלי כותנתך
שנשרו על מצעי המשי
|
עטופה במערומייך על מצע דמיוני
בתולין בלחייך אודם ושני
בחבלי תשוקתך כבולים יצריי
ולשערי תומתך דרוכים איבריי
|
נשיקות מקצות שפתייך
מדליקות בי משואות
רוך גופך אדוות בשמייך
עטויים שפעת סודות
|
רגעים גנובים
מגן עדן נעלם
זכרונות רחוקים
ניחוחם לא ייתם
|
דגליה תלויים ברוח
עלי תרנים שבורים
סמלה הרם מרוח
על מפרשים קרועים
|
אפוף חרדת הרגע וכה ירא
האעז לאהוב לחבוק
הנותר בי אותו האדם
שידע בך לגעת ברוך
|
ואת החלום והמנגינה
ואת התשוקה והתפילה
וכשאת לצידי שוב הליל שר
בקולו של מלאך
|
אוחזך בלהט כפותיי
אגמע ממעיין ערב
ונדנך בלהט תאווה
יזעק לאיבחת החרב
|
יין דודים ניגר בשבילי שדייך
ולשוני זועקת תשוקה
רוך גופך מייסר וחמוקייך
צוחקים בעיניי החובקות מבטך
|
נועם צוורה נשק הוא
וגלש למורדותיו
ליטף חמדת עופריה
ולבו גאה על גדותיו
|
והכאב היתום
כגזרה ממרום
והחושים כבר קהים
צוחקים וגם בוכים
|
כזה הנני לא אחת
נפשי יעודה נושאת מילדות
לא אירא חיציכם האורבים מבעד לסורג
בן חורין הנני מלידה לא אירא
|
צמאה נפשי ליינך
איכה אגמע
ממעיינות חרבים
ובארותייך שוקקות
|
ועת חמקת בין השמשות
אוספת שובל זוהרך
נמוגו גוועו בי תקוות
כהימוג יפעת אורך
|
לבי יוצא לקראתך
נרעד מחזיון מערומייך
מה נעמת לי בת האל
ומה רבו חסדייך
|
כורכת סביב זרועות
בקול קטיפה לוחש
גופך משכן חידות
נושק בלשונות אש
|
לשדי זועק לשפתיך
ערוגותיי שוקקות
ברוות צמאונך
לבי תשובב
|
אותך לא ראיתי
לא שמעתי קולך
אותך לא חיבקתי
לא נשקתי שפתך
|
אור הנרות כבה
נאסף אל חום גדמיו
לילה בתוך לילה
חברו להם יחדיו
|
חרושת עיניכם הזעירות
המזרות אימה נעוצות בבשרי
חודרות כחניתות לתוכי
שוא אנקרן בחוטי אצבעותי
|
עת עומס השנים ירבץ על כתפיי
ורגליי גבעולים שמוטי ראשים
גם שארית עלי פרחיי
שוא נאחזים בשביב חיים
|
לא אוכל שמוע אנקות אהוביי
ערומים תחת רגבי עפרי
לא אוכל ראות צלקותיי
גם אם כבויות,בוערות הן בחזי
|
רוחך נישאת על כנפי פרפרים
פוסעת ברגליים יחפות בחופי דמיוני
איברייך נוצצים מגרגירי החול
הפזורים מלוחים על גופך
|
עת חלמת על לילות רחוקים
איך פרצו זיקוקין מתוכך
עת חישקת אהובך בכבלים
איך המו הגלים בלבך
|
ושוב עולה קול העוגב
דולה צליליו מנגוהות הסהר
ומשתזרת כפנינים לוחשת וזולגה
רננת הליל אל לבב אהב
|
דמית לביכרת גמלים, נאנקת ממשאה
כורעת חיננית על חולות המדבר
אך מלמד הבקר יחדור לבשרה
יחריש כאבה, ואת מחרישה עד מתי
|
שלכת אביב נושקת לסתיו
ודם בתוך דם ערובים יחדיו
שמש שוקעת ותריסים מוגפים
ורק שלא תבוא נקישת האימים
|
ומדי לילה אתגנב לפינה בודדה
ואציץ בעלי הרהורי
על גביהם ארגתי במלים רעועות
ובחרוז מתפרק -שירי הצנועים הקטנים
|
ישנו נהר קט
זורם בין צלעותי
ישנו נהר אדום
צועד באברי
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
