|
 "זה משוגע. אנ'לא אפתח לזה ת'דלת." |
Roni.
רוני קורן, ילידת 92. ו.. וזהו בעצם.
היא תמיד אהבה אותו, מאז שהיא זוכרת את עצמה.
לפעמים הוא הפחיד אנשים אחרים, הרתיע אותם, היא לא יכלה להבין
מדוע. היא רק ידעה שאם אותם אנשים היו מבינים אותו ומכירים
אותו קצת יותר, כמוה, הם היו מרגישים כלפיו את אותה אהבה חסרת
מעצורים.
|
אז אשקע בתהומות הייאוש כי הבנתי פתאום שלנצח ארדוף אחר חלומות
שלא יתגשמו. אז אהיה שוב מעין זומבית אדישה ואסתכל על העולם
כאילו מבחוץ. אבל לשם אני לא חוזרת.
|
ובעודי מנסה להביט אל תוך נפשי הבנתי פתאום שהיא ריקה מרגש.
|
סיפרתי לך שבחדר של ליאור מהגן שלי יש ריח של חיתולים בגלל
אחותו הקטנה.
זה היה הסוד הגדול שלי, וביקשתי ממך לא לספר. את חייכת והבטחת
שתיקחי את הסוד הזה איתך לקבר. אני האמנתי וידעתי שאני יכולה
לסמוך עלייך.
|
בוכה כי את רוצה
ואז רוצה כי את בוכה.
רוצה למות ולא להיות
רוצה למות ולא לבכות
|
מבט קצר, קריצה, שתיקה.
חיוך מהיר עובר.
כאב, שנאה ואהבה,
ואור נורה חיוור.
|
סכין של מילים,
שסובב בחזי.
משאיר צלקות,
חותך את לבי.
|
|
|
אני שונאת את
גילה אלמגור.
רק שתדעו. |
|
