|
silvar
את הנסיכה היחידה שלי,
את הנסיכה
שגורמת לי לשכוח מאותה ההרגשה ...
|
אור לבן וחזק...
והיא עומדת שם מביטה בי
ואני... מחייך.
|
אני זוכר את זה .
הבטחת שלא תעזבי אותי,
|
לא יכול בלעדייך, אני מפסיק לנשום.
|
לא משנה מה
ולא משנה כמה
תמיד הוא יכאב...
|
בכול יום הוא לא מפסיק לגדול,
הוא רק מתחזק ומתחזק
כמו ים סוער, כמו שריפה
|
אני כבר לא יודע...
פעם זאת היתה אהבה
היום זה שלום שלום
|
רוצה להוציא את כל הרגש
אבל אני שרוף,
לרגע אחד חשבתי שאת כבר שלי,
ורגע אחר אני כבר נופל,
|
והנה את פה עומדת מולי ,
החלטת לחזור?
|
אני מרגיש כבד,
המילים לא יוצאות,
רוצה להוציא,
|
מרגיש שהלב מתפוצץ לרסיסים,
בכל רסיס, ורסיס יש משהו פגוע,
|
ואני רק מסתכל, וזה עומד לי בגרון,
ולא יוצא.
אני רוצה לצעוק, למה זה קורה לי?!
למה הכאב הזה?
|
דפיקות הלב שלא מפסיקות לרגע,
מרוב התרגשות מלהסתכל עלייך,
או לדבר איתך
|
הבטחת שכשתחזרי הביתה
נאכל ביחד, וקיימת.
|
אני סתם יושב לי פה וכותב
עם דמעות. קצת כאב ממחשבות עליך.
אני חושב שהדבר הכי כואב בחיים זה לאבד מישהו שקרוב אליך.
|
ככול שהזמן עובר אני שוכח.
שוכח את החיוך שגרם לי לצחוק.
שוכח את הקול הזה שלך שידע להרגיע אותי, לתמוך בי.
|
|
|
"אתה צריך לצחצח
שיניים יותר.
תראה - החניכיים
שלך אדומות
לגמרי".
רופא השיניים של
האיש האדום
מלמעלה. |
|
